פירוש הסולם
ט/א)
ותאנא בההוא זמנא וכו׳: ולמדנו, בזמן ההוא שהדין תלוי בעולם, וצדק, שהוא מלכות, מתעטר בדין. כמה בעלי כנפים מתעוררים, כנגד בעלי הדין הקשה, לשלוט בעולם. פורשים כנפיהם מצד זה ומצד זה להשגיח בעולם. אז מתעוררים כנפים לפרוש עליהם ולהתחבר בדין קשה. ומשוטטים בעולם להרע. אז כתוב, הוי ארץ צלצל כנפים.
פירוש. כיון שהמלכות עלתה ונתחברה בבינה כדי שיוכל העולם להתקיים (
כנ״ל בדבור הסמוך) אז יצאו כנפים, דהיינו בחינת כסוים והעלמות גם בבינה. ויש ב׳ בחינת כנפים מצד המלכות ומצד הבינה. וז״ש,
בההוא זמנא דדינא תלייא וכו׳ כמה מארי דגדפין, דהיינו בעלי כנפים מבינה, ממדת הרחמים,
מתערי לקבלי מארי דדינא קשיא לשלטאה בעלמא, שהכנפים דבינה מתעוררים כלפי הכנפים דדין קשה ושולטים תחתיהם. ואז יוצאים ב׳ בחינות כנפים, דהיינו מבינה וממלכות שנכללו יחד. וז״ש,
פרסין גדפין מהאי סטרא, מבינה,
ומהאי סטרא, ממלכות,
לאשגחא בעלמא. שב׳ בחינות כנפים אלו, משגיחים במלכות הנקראת עולם. ואז נמתקים דינים הקשים ממלכות דמדת הדין. וז״ש,
כדין מתערין גדפין למפרס לון ולאשתאבא בדינא קשיא. שהכנפים דמדת הרחמים שמבינה בולעים. ושואבים לתוכם הכנפים דמדת הדין שממלכות, ואז נידון העולם מהכנפים דמדת הרחמים שמבינה. וז״ש,
ושאטין בעלמא לאבאשא, שהדין הנעשה בעולם הוא מכנפים דבינה. וזה נבחן שיש במלכות הנקראת ארץ, ב׳ צללים. צל א׳ מכנפים דבינה, וצל א׳ מכנפים דמלכות. וז״ש, כדין כתיב,
הוי ארץ
צלצל כנפים. דהיינו ב׳ מיני צללים מב׳ מיני כנפים. ובזה מובן מה שאמר
הוי ארץ. כי סוף סוף הארץ נמצאת אז בדין, כמ״ש,
ושאטין בעלמא לאבאשא, אלא בדין ממותק במדת הרחמים דבינה. וההפרש הוא, כי על מדת הדין הקשה אין תשובה מועילה ולפיכך אין העולם יכול להתקיים. אבל על הדין הממותק ברחמים, אם ישובו, יזכו לקבל האורות הגדולים דבינה (ועי׳
ב״א דף ז' אות ג' ד״ה וכבר) וע״כ יכול העולם להתקיים.
