זהר

סו) קב״ה, בההוא דערב, ארכיב ליה, ואייתי ליה בגלגולא לקבלא עונשיה. חזר בתיובתא, אשתדל באורייתא, ואפריש טוב מרע, דאינון אסור והתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול. בדא אתפרש רע מטוב, דאתמר ביה וייצר, יצירה לטב, ויצירה לביש. באורייתא אפריש לון, קודשא בריך הוא ירית ליה נשמתא מניה, למהוי שלטא על תרווייהו, בחד דאיהו אור, עלמא דאתי. ובחד דאיהו חשך, עלמא דין. הה״ד ויפח באפיו נשמת חיים.

פירוש הסולם

סו) קב״ה, בההוא דערב וכו׳: הקב״ה, במה שערב אותו האדם, מרכיב אותו ומביאו בגלגול לקבל ענשו. דהיינו שמביאו בגוף הכלול מטוב ורע. אם חזר בתשובה, ועסק בתורה, והפריד טוב מרע, כי עסק באיסור והתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול, בזה נפרד הרע מטוב, שנאמר בו, וייצר ה׳ אלקים את האדם וגו', שכתוב וייצר עם ב׳ יודין, להורות שיש באדם ב׳ יצירות, יצירה לטוב ויצירה לרע, ובתורה הוא מפריד אותם, והקב״ה מנחיל לו נשמה ממנו, שיהיה שולט על שניהם, האחד שהוא טוב ואור, הוא עולם הבא, והאחד שהוא רע וחשך הוא עולם הזה. ז״ש, ויפח באפיו נשמת חיים.