זהר

רכו) פתח ואמר, וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וגו', ההוא בקר דאברהם הוה נהיר, לקיימא עלייהו בזכותיה, כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו, ואזלו בשלם, ואשתזיבו מן דינא, בגין דההיא שעתא, קיימא עלייהו דינא, לאתפרעא מנייהו, בר דזכותא דההוא בקר דאברהם, אגין עלייהו, ואשתלחו מן דינא, דלא שליט עלייהו בההוא זמנא.

פירוש הסולם

רכו) פתח ואמר, ​וישכם אברהם בבקר וגו': אותו בקר של אברהם, שהיא חסד, היה מאיר להמצא עליהם, על השבטים, בזכותו. כי זכותו של אברהם עמד להם, והלכו בשלום, ונצולו מן הדין. כי בשעה ההיא עמד הדין עליהם להפרע מהם, רק הזכות של אותו בקר של אברהם הגין עליהם ונשלחו מן מקום הדין, כי לא שלט עליהם באותו הזמן.