זהר

תקכג) רבי יוסי שאיל לר"ש, א"ל, ואגידה, או ויגד, או ויגידו, וכן כלהו, דתנינן דרזא דחכמתא איהי, אמאי במלה דא איהו רזא דחכמתא. א"ל, בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פרודא, והאי איהו רזא דחכמתא. מלה דאתיא בשלימו ברזא דאתוון, הכי הוא, כד אינון בחכמתא, אבל דל"ת בלא גימ"ל, לאו הוא שלימו, וכן גימ"ל בלא דל"ת. דהא דא ברא אתקשרו בלא פרודא, ומאן דאפריש לון, גרים לגרמיה מותא, ורזא דא חובא דאדם.

פירוש הסולם

תקכג) ר' יוסי שאיל וכו': ר"י שאל את ר"ש, אמר לו, ואגידה או ויגד או ויגידו וכן כל מקום שנאמר הגדה, למדנו שהוא סוד החכמה, למה יש במלה זו סוד החכמה.
א"ל בגין וכו': אמר לו, משום שהיא מלה הבאה בג'ד' בלי פירוד ביניהן, שרומז על יחוד השלם, כי ג' ה"ס יסוד, ד' ה"ס מלכות. וזה הוא סוד החכמה, כי מלה הבאה בשלמות בסוד האותיות, ג' ד' כך הוא כשהן בסוד החכמה. אבל ד' בלי ג' אין שלמות, וכן ג' בלי ד'. כי ג' ד' נתקשרו זה בזה בלי פירוד, ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה, וזה סוד החטא של אדם. שהמשיך אור המלכות ממעלה למטה והפרידה מיסוד ז"א, והפריד הד' מן הג'.