זהר

תקכא) אמר רבי יצחק, א' דויקרא, אמאי היא זעירא. א"ל, אתקיים משה בשלימו, ולא בכלא, דהא אסתלק מאתתיה. בספרי קדמאי אמרי לשבחא, ואנן הכי תנינן, מאי דאסתלק לעילא, יתקשר לעילא ולתתא, וכדין, איהו שלים. תו, אל"ף זעירא מאתר זעירא הוה, זעירא דאיהו רב באתחברותיה לעילא.

פירוש הסולם

תקכא) אמר ר' יצחק וכו': אר"י, א' שבמלה ​ויקרא, למה היא קטנה. אם ויקרא יורה קיום וחיזוק. אמר לו, נתקיים משה בשלימות, מחמת הקריאה, ולא בכולו, כי פירש מחמת זה מאשתו, ומשום זה כתוב א' קטנה. בספרי הראשונים אמרו, שפרישתו מאשתו הוא שבח ולא גרעון, אבל אנחנו כך למדנו, מה שנסתלק מאשתו ונתדבק למעלה, והוא צריך שיתקשר למעלה ולמטה, דהיינו גם באשתו ואז הוא שלם. והפרישה מאשתו הוא גרעון לו. וע"ז רומזת א' זעירא כנ"ל. ועוד, א' קטנה רומזת ממקום קטן היא, כלומר שהקריאה היתה ממקום קטן, שהוא מלכות, קטן שהוא גדול בהתחברותו למעלה, בז"א שה"ס משה. וע"כ ויקרא אל משה כדי שתהיה גדולה.