זהר

תקיז) בהאי שעתא דיעקב קרא לון, אסתלק מניה שכינתא, והא אוקמוה. ות"ח, בשעתא דיעקב הוה קארי לבנוי, אזדמנו אברהם ויצחק תמן, ושכינתא על גבייהו. ושכינתא הוה חדי ביה ביעקב, לאתחברא באבהן, לאתקשרא עם נפשייהו כחד, למהוי רתיכא.

פירוש הסולם

תקיז) בהאי שעתא דיעקב וכו': באותה שעה שיעקב קרא אותם, נסתלקה ממנו השכינה. וכבר בארוה. ובוא וראה, בשעה שיעקב היה קורא לבניו, נזדמנו שם אברהם ויצחק, והשכינה עליהם. והשכינה היתה שמחה ביעקב, להתחבר עם האבות, להתקשר עם נפשם יחד להיות מרכבה.