זהר

תקטז) ד"א פנה אל תפלת הערער, דא יחידאי דאתכליל בסגיאין. ומאן הוא יחידאי דאתכליל בסגיאין, הוי אימא דא יעקב, דאיהו כליל בתרין סטרין, וקרא לבנוי, וצלי צלותיה עלייהו. מאן צלותא דיתקבלון בשלימו לעילא, צלותא דלא ישתצון בגלותא.

פירוש הסולם

תקטז) ד"א, פנה אל תפלת הערער: הוא כפשוטו, שמקבל תפלתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. ע"כ תפלתו כתפלת רבים. ומי הוא יחיד שנכלל ברבים, הוי אומר שזה יעקב, שהוא כלול בב' צדדים, ימין ושמאל, שהם אברהם ויצחק, וקרא את בניו, והתפלל תפלתו עליהם. ומי היא התפלה המתקבלת בשלמות למעלה, היא התפלה, שלא יכלו בני ישראל בגלות. פירוש. שכל תפלה שהיא בעד השכינה היא מתקבלת בשלמות. וכשישראל בגלות שכינה עמהם, ע"כ נחשב התפלה כמו בעד השכינה, ומתקבלת בשלמות.