זהר

תרכב) אמ"ש אעדו ואולידו ואתגליפו בגלופי רזין דאתוון, לאפקא ציורין דמשכנא, א' אפיק ג', ש' אפיק ן', לחברא גו את ג' ברזא גן. תדשא הארץ דשא עשב וגו'. אתגלגלו אתוון כמלקדמין אמ"ש, ברזא ב"ם באלין כנישו מיא לאתר חד, דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד.

פירוש הסולם

תרכב) אמ"ש אעדו ואולידו וכו': ג' האותיות אמ"ש נתעברו והולידו ונחקקו בחקיקת סוד האותיות להוציא ציורי המשכן, שהוא המלכות. הא' הוציאה ג', הש' הוציאה ן', וחבר אותה בג', בסוד ג"ן, שהוא צירוף הג' מאלפא ביתא א"ל ב"ם. בסו"ה תדשא הארץ דשא. נתגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה בסוד ב"ם שבא"ב דא"ל ב"ם, באלו קוו המים למקום אחד, שכתוב יקוו המים אל מקום אחד.
פירוש. שמרמז כאן ג' הצרופים א"ל ב"ם ג"ן, בהכתובים דמעשה בראשית, שא"ל ה"ס מים עליונים שבכתוב יהי רקיע. שה"ס נקודת החולם, וב"ם ה"ס יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, שה"ס נקודת השורק, שבו נקוו המים התחתונים למקום אחד, לג"ר, אבל נעשה יבשה בלי פירות. שהוא מחמת חסרון לבוש החסדים. וג"ן, ה"ס תדשא הארץ דשא וגו', דהיינו סוד נקודת החירק. שעל ידה מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין. (כנ"ל בהקדמת ספר הזוהר אות ר"ו ע"ש) והדרוש הזה אינו קשור עם הדרוש הקודם.