זהר

תרח) תו אתוון אעדו, ואתגלגלו כחדא, א' אפיק מ', דאיהו מסטרא דיליה בימינא, דהא בימינא אתיישב. מ' אפיק ש', בגין דהא מ' כלילא איהי, בקדמיתא הות משמאלא, ואתכליל לבתר בימינא ואשתלים בתרין סטרין, כיון דאשתלים, אעדו ואולידו כחדא, ואתכללו בתרין סטרין.

פירוש הסולם

תרח) תו אתוון אעדו וכו': עוד נתעברו האותיות ונתגלגלו יחד, הא' הוציאה מ' שהיא מצד שלו בימין, כי נתיישבה בימין (כנ"ל באות תר"ו) ועתה הוציאה אותה הא' לבחינת קו שמאל. המ' הוציאה ש' לבחינת קו אמצעי, משום שהמ' היתה כלולה מתחילה משמאל, כי היתה ם' סתומה בשם אלקים שבשמאל, (כנ"ל אות תר"ה) ואח"כ נכללה בימין, שלקחה הא' ועשתה אותה מ' פתוחה, (כנ"ל באות תר"ו) ונמצאת נשלמת בב' צדדים, בימין ובשמאל, וכיון שנשלמה נתעברו ב' הצדדים שבה והולידו ביחד, אות ש', שנכללה מב' הצדדים. כי היא סוד קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, שעליהם מרמזים ג' קוי הש'.
פירוש. הנה מבאר כאן, סדר השתלשלות ג' הקוין, שהם ג' המוחין חב"ד דז"א שמבחינת ישס"ת, שהם סוד ג' אותיות אמ"ש שנתעברו והולידו זה את זה. אמנם יש להבין מה ענין עיבור ולידה במדרגות העליונות. וכבר מובאים לעיל שורשים דג' קוין שהם ג' נקודות חולם שורק חירק ע"ש. ותדע, שעלית התחתון עם ג' כלים הנפולים של העליון, הנעשה בנקודת השורק, ה"ס עלית מ"ן. והמסך שבתחתון, שעליו יוצא קו האמצעי, הנעשה בנקודת החירק, ה"ס המ"ן עצמו, והתכללות ב' הקוין ימין ושמאל על ידי המסך הזה, ה"ס הזווג. והארת השלמות שהתחתון מקבל מזווג הזה בעודו בעליון, נבחן לעבור. וכשיוצא משם ויורד למקומו עם המוחין, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) נבחן זה ללידה. אמנם התחתון אינו מקבל מן העליון כל הג' נקודות בבת אחת, אלא נולד בסוד החולם, דהיינו בב' כלים דכו"ח, כי ג' כלים התחתונים בינה ותו"מ עודם נפולים במדרגה שלאחריו. וע"י יניקה מעליון מקבל נקודת השורק. וע"י עלית התחתון שלו למ"ן אליו, מקבל כל הבחינות דנקודת החירק, ועד"ז משתלשלות כל המדרגות, מעליון לתחתון.
ואחר שנתקנו ג' הקוין בפעם הראשונה בסדר הנ"ל, הנה נכללו זה מזה, ויש בכל קו, ג' קוין בבחינת ג' נקודות חולם שורק חירק. ולפיכך אחר שחזרו ונתמעטו לבחינת חולם, מחמת חטאים של התחתונים, נעשה המיעוט בהכרח בפרטות בכל קו וקו, באפן, שמלכות המסיימת עלתה למקום בינה דקו ימין, ונפלו ממנה ג' הכלים בינה ותו"מ לקו שמאל, הנחשב לתחתון ממנו, וכן נסתיים קו שמאל בכו"ח, וג' כלים בינה ותו"מ שלו, נפלו לקו אמצעי, הנבחן לתחתון ממנו. ויחד עם זה נבחנת הבחנה ב', שג' בחינות כלים הנפולים מג' הקוים נופלים להמדרגה שמתחתיהם ממש, ואז נבחן שכל בחינה נופלת לבחינה שכנגדה בתחתונה, באפן, שבינה ותו"מ דקו ימין נופלים לקו ימין של מדרגה התחתונה, ובינה ותו"מ דקו שמאל נופלים לקו שמאל של מדרגה התחתונה, ובינה ותו"מ דקו האמצעי, נופלים לקו האמצעי של מדרגה התחתונה. דהיינו בדומה לפעם ראשון, שבינה ותו"מ דעליון, נפלו לגמרי למדרגה התחתונה ממנו. אבל בהבחנה הא', נמצאת נפילת הכלים, שהיא מקו אל קו באותה המדרגה. ואח"כ כשהתחתונים מתקנים מעשיהם, נמשך מחדש הארת הזווג דע"ב ס"ג דא"ק המוריד מלכות המסיימת למקומה, וג' הכלים בינה ותו"מ הנפולים, חוזרים למקומם בכל הבחינות, בסוד נקודת השורק, שהם מעלים עמהם גם התחתון לעליון, הנבחן להעלאת מ"ן, כנ"ל. ואח"כ המסך שבתחתון נבחן למ"ן עצמו שה"ס נקודת החירק, והתכללות ימין ושמאל זה בזה שעל ידי המסך נבחן לזווג, והארת הזווג הזה המאיר אל התחתון בעודו בעליון, ה"ס עיבור. וכשיוצא משם למקומו ה"ס לידה, וכל זה נוהג בקו ימין לבדו, הנחשב לבחינת עליון כלפי השמאל. ואחר שנולד השמאל, ומקבל הארת ע"ב ס"ג דא"ק, מוריד גם הוא מלכות המסיימת למקומה עצמה, שאז עולים בינה ותו"מ שלו, הנפולים בקו אמצעי, ולוקחים עמהם גם הקו אמצעי עצמו, שהוא התחתון שלו, שז"ס העלאת המ"ן. והמסך שבקו אמצעי, ה"ס המ"ן, והתכללות ימין ושמאל שעל המסך, ה"ס הזווג, וההארה שהתחתון, שה"ס קו האמצעי, מקבל, ה"ס עיבור, וכשיורד למקומו ה"ס לידה. וזהו ע"פ הבחנה הא'. וכן הוא בהבחנה הב' הנ"ל, שהכלים הנפולים מכל קו הם בהבחינה שכנגדה בתחתון, נבחן בהם ג"כ, העלאת מ"ן, ומ"ן, וזווג, ועיבור, ולידה, מכל בחינה שבמדרגה התחתונה, לבחינה שכנגדה העליונה, דהיינו, מימין לימין, ומשמאל לשמאל, ומאמצעי לאמצעי.
וזה אמרו תו אתוון אעדו, שמדרגה תחתונה עלתה לעליונה וקבלו שם הארת הזווג הנקרא עיבור, כנ"ל, וז"ש א' אפיק מ', שהא' שהיא קו ימין, נתעברה מקו שמאל שהוא מ' והולידה אותה, דהיינו על דרך שנתבאר לעיל, איך קו שמאל עולה לעיבור אל קו הימין ומקבל הארה, וחוזר למקומו המכונה לידה. ועד"ז מ' שהיא קו שמאל נתעברה והולידה את קו האמצעי, שהיא ש', כנ"ל.
אמנם צריכים להבין, כיון שהקוין הם הפוכים זה מזה, שזה ימין וזה שמאל, איך אפשר שהכלים בינה ותו"מ דימין יפלו ויהיו במקום קו השמאל שהוא הפכי אליו. וכן קו השמאל לקו האמצעי. וזהו שמסביר הזהר, א' אפיק מ' דאיהו מסטרא דליה בימינא, דהא בימינא אתיישב. כי השמאל מטרם שנכלל בימין נבחן לם' סתומה, שסתום ואינו מאיר. ולאחר שנכלל בימין, נבחן אשר הם' סתומה נפתחה ונעשתה מ' פתוחה. וכיון שכאן המדובר הוא, אחר שכבר נכללו ג' הקוין זה בזה בעת תקונם בפעם הראשונה, כנ"ל, נמצא שהשמאל כבר נכלל פעם בימין, והם' סתומה כבר נעשה אז פתוחה, וע"כ יש לשמאל יחס שוה אל הימין, באפן שג' הכלים בינה ותו"מ, דא' יכלו לנפול אל קו השמאל, שכבר נעשה בחינת מ' פתוחה. וז"ש, מ' אפיק ש', בגין דהא מ' כלילא איהי בקדמיתא הות משמאלא, ואתכלל לבתר בימינא וכו'. כי הש' שה"ס קו האמצעי, כלולה מימין ומשמאל, וע"כ כיון שגם המ' נכללה מימין ומשמאל, יכלה להתעבר עם הש', משום שבינה ותו"מ שלה יכלו לנפול, לש' שהיא קו האמצעי, הדומה לו.
ומה שאומר, אתוון אעדו ואתגלגלו כחדא, הפירוש הוא, כי אותו הזווג הנעשה להארת העיבור, שהוא התכללות ב' קוין, ימין ושמאל, על ידי קו האמצעי כנ"ל, הנה הארתם באה על ידי גלגול, כנ"ל (חיי שרה דף ה' ד"ה ודיירי, ע"ש) וע"כ אומר אעדו ואתגלגלו, וזכור כל דברים האמורים כאן להמשך המאמר.