זהר

שפז) בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעובדוי, אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה. והשתא פגים ארונא דיליה בהאי. האי לית ליה חולקא בצדיקייא. מסתכלן ביה, ודיינין ליה, ומפקי ליה לבר מכללא דאדם. כיון דאפקי ליה מכללא דאדם, אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין, דאתעתדו לחיי עלמא, ויהבי ליה לההוא סטרא דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם. כיון דאתמסר לההוא סטרא, ווי ליה, דאעלין ליה בגיהנם, ולא נפיק מניה לעלמין. ע"ד כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. אינון דאשתארו מכללא דאדם.

פירוש הסולם

שפז) בשעתא דדיינין ליה וכו': בשעה שדנים אותו בעולם ההוא, מסתכלים במעשיו, אם היה פוגם סוד ברית קדש החתום בבשרו, ועתה פוגם הארון שלו, לזה, אין לו חלק בצדיקים, מסתכלים בו ודנים אותו, ומוציאים אותו מחוץ מכלל אדם, כיון שהוציאו אותו מכלל אדם, הוציאו אותו מכלל כל האחרים הנועדים לחיי עולם, ונותנים אותו לצד ההוא שלא נכלל בסוד אדם, דהיינו הסטרא אחרא כנ"ל, כיון שנמסר לצד ההוא, אוי לו שמכניסים אותו בגיהנם, ואינו יוצא ממנו לעולם. על זה כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. הם שנשארו, מכלל אדם. דהיינו שנשארו ולא נכללו בכלל אדם.