זהר

מב) ואם בחקתי תמאסו וגו׳. ר׳ יוסי פתח, מוסר יי׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כמה חביבין ישראל קמי קודשא ב״ה, דקב״ה בעי לאוכחא להו, ולדברא להו בארח מישר, כאבא דרחים לבריה, ומגו רחימו דיליה לגביה, שרביטא בידיה תדיר, לדברא ליה בארח מישר, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. הה״ד כי את אשר יאהב יי' יוכיח וכאב את בן ירצה. ומאן דלא רחים ליה קב״ה, וסאני ליה, סליק מניה תוכחה, סליק מניה שרביטא.

פירוש הסולם

מב) ואם בחקותי תמאסו וגו׳: רבי יוסי פתח, מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב״ה, שהקב״ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר כרחם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט שלו תמיד בידו, להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל. ז״ש, כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה. ומי שהקב״ה אינו אוהב אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט.