זהר

תרא) לאו דתמן אגלים, אלא ודאי כד נפק אגלים, כשאר אתוון, דכד נפקו מרזא דעלמא דאתי, אגלימו ואתציירו. אוף הכי האי ל', אע"ג דאיהו רזא דלעילא, לא אגלים, עד דנפק לבר, וכדין א"ל. ודא רזא דימינא.

פירוש הסולם

תרא) לאו דתמן אגלים וכו': ולא שהל' נגלמה שם בבינה, אלא ודאי כשיצאה משם נגלמה כשאר האותיות שאחר שיוצאות מסוד עולם הבא שהוא בינה, הן נגלמות ונצטיירות. כי מטרם שהאותיות באות בקו אמצעי הן לחות ואחר שיוצאות משם לסוד הרקיע שהוא קו אמצעי, הן מתקרשות ונגלמות, (כנ"ל בראשית א' אות ל"ד) אף ל' ההיא, אע"פ שהיא סוד עליון, הרומזת על בינה בסוד מגדל הפורח באויר, לא נגלמה עד שיצאה לחוץ. ואז הוא השם א"ל, וזהו לימין של ז"א.