זהר

תתעז) אלא ודאי, אלמלא ההוא סטרא דדרום, דקא מעכב ודחייא לההוא סטרא בישא, הוה מטשטש כולי עלמא, ולא יכיל עלמא למסבל. אבל כד אתער ההוא סטרא אחרא, לא אתער אלא בסטר רוח מערב, דקא שלטא בריש ליליא, ועלמא איהו כלא כניש. וע"ד קב"ה אקדים אסוותא לעלמא, בגוונא דא כמה דאתמר. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי דקב"ה אתרעי בהו מכל שאר עמי דעלמא.

פירוש הסולם

תתעז) אלא ודאי אלמלא וכו': ומשיב, אלא ודאי, לולא צד הדרום ההוא המעכב ודוחה את הסטרא אחרא, היה הסטרא אחרא מעכר כל העולם, והעולם לא היה יכול לסבול. אבל כשנתעורר הסטרא אחרא לשלוט בעולם אינו מתעורר אלא בצד רוח מערב, שהוא המלכות, שהוא שולט בתחילת הלילה, והוא אוסף את כל העולם. וע"כ הקב"ה מקדים רפואה לעולם, ע"י השינה, כמו שלמדנו. אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא שהקב"ה בחר בהם מכל שאר עמי העולם.
פירוש. כי כל הלילה מתחילתו עד סופו, הוא בשליטת רוח מערב, שהוא המלכות, וע"כ הוא חושך, אלא רוח המערב עצמו מתחלק לג' קוין, דרום צפון שהם ימין ושמאל, עד חצות, ומזרח שהוא קו אמצעי מחצות והלאה, וע"כ אפילו צד דרום, שבו הוא חושך בלי חסדים ושולט בו. הס"א להיותו דרום שבמערב. וענין רוח צפון המתעורר בחצות לילה, היינו שאז מתעוררים החסדים שבקו אמצעי, שהארת החכמה שברוח צפון מתלבש בו ומתעורר להאיר, וזה נבחן שרוח צפון נתעורר. משא"כ מקודם חצות הרוח צפון חושך בלי שום אור. (כמ"ש לעיל ויחי דף קל"ח ד"ה וג' ע"ש).