זהר

קיד) ות"ח, מהאי נחש, כמה חילין מתפרשן לכל סטר, ואשתכחו בעלמא לגבי בני נשא. ובעינן, לקיימא לההוא גיד הנשה, דאע"ג דקריב ביה ההוא דרכיב על חויא, קיים איהו, ואתקיים בגוון ולא אתבר.

פירוש הסולם

קיד) ות"ח מהאי נחש וכו': ובוא וראה, מנחש זה, כמה חילות מתפרשים לכל צד, ונמצאים בעולם אצל האנשים. וצריכים לקיים את גיד הנשה ההוא, כי אע"פ שקרב אליו אותו הרוכב על הנחש, שהוא סמאל, הוא קיים, ומתקיים בגוון, ולא נשבר.
בכדי להסביר דברים אלו צריכים לבאר תחילה כללות כל המאמר הזה. ונודע כי ש"ך ניצוצין נפלו בשבירת הכלים בעולם הנקודים, שהם עשר ספירות שבכל אחת מהן נשברו ל"ב בחינות. דהיינו שמונה מלכים דעת חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד ומלכות, ובכל אחד מהם ד' בחי' חו"ב תו"מ הרי ל"ב, ועשר פעמים ל"ב הם בגי' ש"ך. וט"ס ראשונות שבהם, מתבררות ומתקנות ע"י המאציל, שתקן מהם ד' עולמות אבי"ע, וע"י הצדיקים בקיום תורה ומצות, שהם ט' פעמים ל"ב שבגי' רפ"ח. אבל ספירה אחרונה מהם שהיא מלכות הכוללת גם היא ל"ב בחינות, נשארה בתוך הקליפות בלתי מבוררת, ואי אפשר לברר ולתקן אותה בשתא אלפי שני. וע"כ נקראת ל"ב האבן, מטעם, שאסור לברר ממנה, אלא אם נשמרים היטב שלא לברר אלא רפ"ח הניצוצים, הרי במשך שתא אלפי שני, היא מתבררת מאליה, בלי שום מעשה מלמטה, ואז נאמר עליה, והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם. שהוא ל"ב בחינות שבכלי המלכות הנ"ל שנשברה, ונתלבשה בקליפות. שהתקון הוא בידי המאציל בלבד, ולא בידי אדם.
ונודע שבכל דבר יש עולם שנה נפש. וע"כ גם בבחינת ל"ב האבן הזה יש בו עולם שנה נפש. שבבחינת העולם הוא הנחש הקדמוני שסמאל רוכב עליו. ומבחינת שנה היא תשעה באב, ומבחינת נפש, ה"ס גיד הנשה. וז"ס וירא כי לא יכול לו, כי יעקב היה שלם מכל רפ"ח ניצוצים, שכבר תקנם לגמרי, אז ויגע בכף ירכו, דהיינו בגיד הנשה, כי היא עוד לא נבררה כנ"ל, וע"כ ותקע כף ירך יעקב, כי כמו שסמאל יש לו כח לרכוב על הנחש, כן יש לו כח על גיד הנשה, כי בחינה אחת הן, זה בעולם וזה בנפש כנ"ל.
וז"ש (באות ק"ד) ויאבק איש עמו, בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב, דהיינו בבחינת שנה ובבחינת נפש, ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה וכו' וביומי שתא אשכח יום תשעה באב, שגיד הנשה היא בחינת ל"ב האבן שבנפש, ותשעה באב הוא בחינת ל"ב האבן שבשנה, שהם עוד לא נבררו מן הקליפות, וע"כ נאחז בהם. וז"ש וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאלו אכיל גיד הנשה, כי אכילה ה"ס בירורים מן הקליפות, וכיון שגיד הנשה הוא בחינת ל"ב האבן, ע"כ אוה"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי אסור לבררו בידי אדם כנ"ל. ומזה הטעם אסור לאכול בתשעה באב, כי ביום זה שהוא בחינת ל"ב האבן, אסור הבירור. הרי שאיסור גיד הנשה ואיסור אכילה בת"ב הם דבר אחד.
וז"ש כאן, ובעינן לקיימא לההוא גיד הנשה, כלומר אע"פ שאסור לברר אותו ולאכלו, משום שהקליפות נאחזות בו, מכל מקום אנו מצווים לקיימו, עד לעתיד לבא, עד שיתוקן על ידי המאציל, דאע"ג דקריב ביה ההוא דרכיב על חויא קיים איהו, כי אע"פ שסמאל נאחז בו לא ביטל אותו בזה, ואתקיים בגוון ולא אתבר, כי אע"פ שאין לו תקון בעצם מהותו מ"מ יש לו תקון בגוון שלו, כי גוון שלו שהוא שחור, נכלל בג' גוונים דקדושה שבט"ס ראשונות, ומקבל מהם הארה ותקון, שיתקיים באופן שיהיה ראוי לבירור לעתיד לבא.