זהר

תפב) בשעתא דחמי בר נש להאי גוון, אדכר בר נש למעבד פקודין דמאריה. כגוונא דנחש הנחשת, בשעתא דהוו חמאן ליה, הוו דחלי מקמי דקב"ה, ומנטרן גרמייהו מכל חובין, ובשעתא דההוא דחילו דקב"ה סלקא עלייהו, מיד אתסיין. מאן גרים לון לדחלא מקמי קב"ה, ההוא נחש, ההיא רצועה דמסתכלן בה. אוף הכי תכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי'. מההוא דחילו דיליה, ועל דא תכלת במשכנא.

פירוש הסולם

תפב) בשעתא דחמי בר נש וכו': בשעה שאדם רואה צבע הזה, דהיינו תכלת, נזכר האדם לעשות כל מצות אדונו. כמו נחש הנחשת, שבשעה שהיו רואים אותו היו יראים לפני הקב"ה, ושומרים את עצמם מכל חטא, ובשעה שיראה הזו עלתה עליהם מיד נרפאו. מי גרם אותם לירא את הקב"ה, הוא אותו הנחש, אותה הרצועה שהסתכלו בה. אף כן, תכלת כתוב בו, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. שהוא, מיראה ההוא שלו. ועל כן, היתה התכלת במשכן.