זהר

כא) ובההיא שעתא דאתעטר בהו ב״נ, ואתקדש בהו, אתעביד שלים, ואקרי אחד, דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים. ומאן דפגים, לא אקרי אחד. וע״ד קב״ה אקרי אחד, בשלימו דכלא, בשלימו דאבהן, בשלימו דכנסת ישראל. בג״כ ישראל לתתא אקרון אחד. דכד ב״נ אנח תפילין, ואתחפי בכסוייא דמצוה, כדין אתעטר בעטרין קדישין כגוונא דלעילא, ואקרי אחד.

פירוש הסולם

כא) ובההיא שעתא דאתעטר וכו׳: ובשעה ההיא שהאדם מתעטר בהם ומתקדש בהם, בתפילין, נעשה שלם, ונקרא אחד. כי לא נקרא אחד אלא כשהוא שלם. ומי שהוא פגום לא נקרא אחד. ועל כן הקב״ה נקרא אחד בשלמות הכל, בשלמות האבות, שהם חג״ת, ובשלמות כנסת ישראל, שהיא המלכות. ומשום זה, ישראל למטה נקראים אחד, כי כשהאדם מניח תפילין ומתכסה בכסוי של מצוה שהוא הטלית, אז מתעטר בעטרות קדושות כעין של מעלה ונקרא אחד.