זהר

קיט) קרבנא דקין הוה פשתים, וקרבנא דהבל הוו צמר, לאו דא כדא, ולאו דא כדא. רזא דמלה, קין כלאים הוה, ערבוביא דלא אצטריך. סטרא אחרא, דלא זינא דחוה ואדם. וקורבניה מההוא סטרא קא אתיא. הבל מדינא חדא דאדם וחוה. ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין. ובגין דאתחברו כחדא, לא אתיא מנייהו תועלתא לעלמא, ואתאבידו.

פירוש הסולם

קיט) קרבנא דקין הוה וכו׳: קרבנו של קין היה פשתים, דהיינו מפרי האדמה. וקרבנו של הבל היה צמר, דהיינו מבכורות צאנו. אין זה כזה ואין זה כזה. וסוד הדבר. קין, היה כלאים, דהיינו מין בשאינו מינו, ערבוביא שלא צריך, כי היה מסטרא אחרא שאינו המין של חוה ואדם. וקרבנו בא מצד ההוא. הבל, היה ממין אחד של אדם וחוה. דהיינו מקדושה. ובמעיה של חוה נתחברו אלו ב׳ צדדים, שהם מין ושאינו מינו, ומשום שנתחברו יחד, לא באה תועלת מהם לעולם, ונאבדו.