זהר

רמג) יעקב בעא לאתקנא לתתא, ברזא דיחודא, ואתקין בכ"ד אתוון, ואינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולא אשלים לכ"ה אתוון, בגין דעד לא אתתקן משכנא. כיון דאתתקן משכנא, ואשתלים, מלה קדמאה דהוה נפיק מניה, כד אשתלים, לא מליל אלא בכ"ה אתוון, לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא, דכתיב וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר.הא כ"ה אתוון.

פירוש הסולם

רמג) יעקב בעא לאתקנא וכו': יעקב רצה לתקן למטה, במלכות, בסוד היחוד, והתקין בכ"ד אותיות, שהם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ולא השלים לכ"ה אותיות, משום שעוד לא היה מתוקן המשכן. שהוא כנגד המלכות. כיון שנתתקן המשכן, ונשלם דבר הראשון שיצא משם, כשנשלם, לא דבר אלא בכ"ה אותיות, להראות שזה נשלם כעין העליון, שהוא ז"א, שכתוב, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, הרי כ"ה אותיות.
פירוש, שורש המלכות שהיא יוצאת משם היא נקודת החזה, ששם הדינים דמסך דחירק דז"א. ולז"א עצמו אין הדינים פוגמים להיותם בסיום שלו כי עיקר ז"א הוא חג"ת עד החזה, ומחזה שלו ולמטה שייך למלכות. ואין הדינים פוגמים למעלה ממקום יציאתם. אבל המלכות נפגמת מהם, להיותם בשורש שלה. והדינים ההם מתוקנים בסוד היחוד, ועם כל זה עוד לא נתקנו כל כך עד שיבאו במספר האורות, להשלים כ"ה בחינות, עד שהוקם המשכן, וע"כ לא תקן יעקב אלא כ"ד אותיות, בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי חסרה השלמות שבשורש, שהוא נקודת החזה. וז"ש, כיון דאתתקן משכנא, ואשתלים מלה קדמאה דהוה נפיק מניה, דהיינו שנשלם השורש, שה"ס נקודת החזה שיצאה משם, אז, לא מליל אלא בכ"ה אתוון וכו'. דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא, כי אחר ששורשה שבנקודת החזה נהפך לאור, הרי היא שוה בטהרתה כמו ז"א, ויש לה ג"כ כ"ה בחינות כמוהו.