זהר

רלא) תכלת דא איהו כרסייא, דכתיב ביה כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכתיב ונגה לו סביב. בגין דעבדין ביה כריכין לציצית, וכד נגה לו, אתהדר לגוון ירוק, כגון כרתי. מההיא שעתא ואילך, אשתרי זמנא דק"ש, דהא אשתני גוון תכלא מכמה דהוה, ובגין כך אסיר למידן דיני נפשות בלילה, בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא, ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט. דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא.

פירוש הסולם

רלא) ותכלת דא איהו וכו': ותכלת, זה הוא כסא שכתוב בו, כמראה אבן ספיר דמות כסא. וכתוב, ונגה לו סביב. משום שעושים בו כריכות לציצית, הנגה מאיר לו, וכשהנגה מאיר לו חוזר לצבע כרתי, שנראה בו יותר לבנונית. שז"ס ככב הנגה המאיר לפנות בוקר. משעה ההיא והלאה מתחיל זמן קריאת שמע, כי נשתנה צבע התכלת ממה שהיה, דהיינו לצבע כרתי, שהוא דין רפה. ומשום זה אסור לדון דיני נפשות בלילה, משום שצבע תכלת ההוא שולט בזמן ההוא, וניתנה רשות לחטוף נפש בלי משפט. דהיינו שיש אז כח לס"א לבלבל דעת השופטים. כי המשפט שהוא ז"א שהוא רחמים, אינו שולט בזמן ההוא.