זהר

תקלא) בההוא כבוד עלאה, אית ביה יצירה, וע"ד יצרתיו, תקונא דא יהבית ביה באדם, למהוי איהו בארעא, כגוונא דההוא כבוד עלאה. בההוא כבוד עלאה, אית ביה עשייה, ועל דא אוף הכי בבר נש, כתיב עשיתיו, למהוי איהו כגוונא דההוא כבוד עלאה, דמתקן ובריך לכבוד תתאה.

פירוש הסולם

תקלא) בההוא כבוד עלאה וכו': בכבוד העליון ההוא, שהוא בינה, יש בו יצירה, שהוא אור החסדים, ובחינת רוח, הנמשך מקו ימין שבבינה, ועל כן יצרתיו, שנתתי תקון זה באדם, שיהיה הוא בארץ כעין כבוד ההוא העליון, שהוא בינה. בכבוד ההוא העליון, יש בו עשיה, שהוא המלכות ובחינת הנפש, וע"כ גם באדם כתוב עשיתיו, שיהיה הוא כעין כבוד העליון ההוא המתקן והמברך את כבוד התחתון. שהוא המלכות.
ויש להבין הדברים, היתכן שאדם התחתון ישפיע נשמה רוח נפש אל המלכות דאצילות, והלא הוא להיפך, שאין משהו לאדם התחתון אם לא יקבל זה מן המלכות. והענין תבין במה שנתבאר לעיל (בפתיחה לחכמת הקבלה, שבכרך הראשון, אות ק"ס קס"א קס"ב) שאי אפשר שאדם התחתון יקבל מה שהוא מהמלכות, מטרם שיתגדלו על ידו כל המדרגות העליונות, ולא עוד אלא שעיקר ההמשכה שהמשיך האדם נשארת בעליונים, ולאדם אין מגיע אלא ענף ממנה. (ע"ש בטעמו ונימוקו) ולפי"ז נמצא בעת שהאדם ממשיך נשמה רוח נפש מן הבינה, שה"ס נר"ן דנשמה, הרי נר"ן האלו מושפעים תחילה מבינה אל המלכות, ושם הם נשארים מבחינת עיקר האור, ורק ג' ענפי נר"ן משפעת המלכות אל האדם. הרי שאדם התחתון השפיע את שורשי נשמה רוח נפש דנשמה שלו אל המלכות. וז"ש, למהוי איהו בארעא כגוונא דההוא כבוד עלאה וכו' דמתקן ובריך לכבוד תתאה, שהאדם הוא כמו כבוד העליון, שהיא הבינה, שהשפיעה הנר"ן אל כבוד התחתון, כי לולא האדם שהמשיך אותם הנר"ן, לא היתה לבינה מה להשפיע אל המלכות, ולא עוד, אלא שאותם הנר"ן שהבינה השפיעה אל המלכות, המה ממש של האדם, דהיינו שהוא המשיכם והם השרשים של נר"ן שלו ממש, שנשארו במלכות. כמבואר. וע"כ נבחן, שהאדם השפיע אותם אל המלכות. וז"ש, הואיל ואדם איהו בארעא ואית ליה לתקנא ההוא כבודי, עבדית ביה תקונין דכבוד עלאה, היינו שעשה בו תקונים, שיוכל להמשיך את הנר"ן דנשמה מכבוד עלאה, שבזה מושפעים ונשארים בשורשם בכבוד התחתון, שעי"ז מתתקנת כבוד התחתון.