זהר

תקכז) לחם הפנים, מיכלא דאינון פנים, מזונא וספוקא דנפיק לעלמא, מנייהו אתי, ושריא על ההוא פתורא, ובגין דשלחן דא, מקבלא מזונא וספוקא מאינון פנים דלעילא, ואיהי אפיקת מזונין וספוקין מאינון פנים פנימאין, ומזונא דאפיקת, איהו ההוא לחם, כדקאמרן, חום הוה מתקרב, וחום הוה מתעדי מתמן, והא אוקמוה, דכתיב, ביום הלקחו ובגין שלחן דא אית לבר נש לנטרא רזין דשלחן דיליה בכל אינון גוונין כדקאמרן .

פירוש הסולם

תקכז) לחם הפנים, מיכלא וכו': לחם הפנים שבבית המקדש, הוא מאכל של אלו הפנים שבמלכות, דהיינו שנמשך ממזון שלה, המקבלת מי"ב פנים דז"א, כנ"ל. המזון והכלכלה היוצא לעולם, באים מהם ושורים על שלחן ההוא שבבית המקדש. ומשום ששלחן הזה, שהוא המלכות, מקבל מזון וכלכלה מאלו פנים העליונים מי"ב פנים דז"א, והיא, המלכות, מוציאה מזון וכלכלה מאלו פנים הפנימים דז"א, וזה המזון שמוציאה הוא לחם ההוא, הנזכר, שבבית המקדש, ע"כ נקרא לחם ההוא לחם הפנים. לחם חם היה נקרב על השלחן, וחם היה נלקח משם. וכבר העמדנו. שכתוב, ביום הלקחו. (יומא ב' ע"ב) ומשום שלחן הזה יש לאדם לשמור סודות שלחנו בכל אלו האפנים שאמרנו.