זהר

תקג) פתח רבי ייסא ואמר ועשית שלחן עצי שטים וגו', שלחן דא איהו קיימא לגו במשכנא. וברכתא דלעילא שריא עליה, ומניה נפיק מזונא לכל עלמא. ושלחן דא לא אצטריך למהוי בריקניא, אפילו רגעא חדא, אלא למהו עליה מזונא, דהא ברכתא לא אשתכח על אתר ריקניא. ובגין כך אצטריך למהוי עליה נהמא תדיר, דלהוי תדיר ברכתא עלאה משתכחא ביה, ומגו ההוא שלחן, נפקי ברכאן ומזוני לכל שאר פתורי דעלמא, דאתברכאן בגיניה.

פירוש הסולם

תקג) פתח ר"י ואמר ועשית שלחן וגו': שלחן זה הוא עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם, ושלחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק. ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם, כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה. ומן שלחן ההוא, יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השלחנות שבעולם, שהם מתברכים בשבילו.