זהר

שצח) ת"ח, כגוונא דשושנה בין החוחים, הכי אינון ישראל בין עמין עכו"ם. והכי כנסת ישראל, בין שאר אכלוסין רברבן ממנן. כל זמו דשושנה קיימא אטימא, דלא פתיחא, לית בה ריחא, ולא סלקין לה, ולא מפקין לה מגו גובין, בשעתא דשושנה פתיחא, סלקא ריחא, כדין אפיקו לה מגו גובין. ויתהני בהו כ"י, שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי, וקב"ה לא שדרה לן אלא למיהך לאורחן.

פירוש הסולם

שצח) ת"ח כגוונא דשושנה וכו': בוא וראה, כעין שושנה בין החוחים, כך הם ישראל בין עמים עכו"ם, וכך בכנסת ישראל, שהיא המלכות בין שאר המוני השרים הממונים על האומות, כך זמן שהשושנה עומדת סתומה, שאינה פתוחה, אין בה ריח ואין מעלים אותה, ואין מוציאים אותה מתוך הקוצים. בשעה שהשושנה פתוחה והיא מעלית ריח, אז מוציאים אותה מתוך הקוצים, וכנסת ישראל תהנה מהם. שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי. והקב"ה לא שלחה לנו, דהיינו הנשר שהביא להם שושנה (כנ"ל באות שצ"ב) אלא כדי ללכת בדרכנו. עם השכינה.
פירוש. בשעה שהמלכות מקבלת מקו שמאל היא סתומה ואין בה ריח, שהיא הארת חכמה, משום שהחכמה שבה מחוסרת חסדים ואינה יכולה להאיר בלי חסדים (כנ"ל ב"א דף מ"ז ד"ה ימא דקאפו ע"ש) אלא אחר שמקבלת כח מז"א שהוא קו האמצעי, אז נפתחת מסתימתה, ונותנת ריח טוב, שה"ס הארת החכמה המלובשת בחסדים דז"א, וזסו"ה פתחי לי אחותי וגו'. (ע"כ רע"מ)