זהר

תרמח) כללא דכל אורייתא הכי איהו ודאי, דהא אורייתא איהי תורה שבכתב, ואיהו תורה שבעל פה. תורה שבכתב, דא איהו דכתיב יי'. תורה דבע"פ, דא הוא דכתיב האלהים. ובגין דאורייתא איהו רזא דשמא קדישא, אקרי הכי תורה שבכתב ותורה דבע"פ, דא כלל, ודא פרט. כלל אצטריך לפרט, ופרט אצטריך לכלל, ואתייחדו דא בדא, למהוי כלא חד.

פירוש הסולם

תרמח) כללא דכל אורייתא וכו': הזוהר מפרש דבריו הנ"ל, שאומר, שה' הוא האלקים, הוא הכלל וכל כל התורה. כך הוא ודאי, כי התורה היא, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב זהו שכתוב הוי"ה, שהוא ז"א הנקרא תורה שבכתב, תורה שבעל פה, זה הוא שכתוב, האלקים, דהיינו המלכות, שנקראת תורה שבעל פה ונקראת אלקים. ומשום שהתורה היא סוד השם הקדוש, הויה הוא האלקים, נקרא כך, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זה, תורה שבכתב, כלל, וזה, תורה שבעל פה, פרט. כי ז"א כלל, והמלכות פרט. שהמלכות היא ספירה אחת פרטית מע"ס דז"א. הכלל צריך לפרט, והפרט צריך לכלל, ונתיחדו זה בזה להיות הכל אחד.