זהר

קכ) אבל ת״ח, דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה, כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו. ומאן אינון. לב נשבר ונדכה. ואת דכא ושפל רוח. אלין אינון מאני דמלכא. וכד אשתכח בצורת בעלמא, וכפנא ודינא אתתקף על מסכני, כדין בכאן וגעאן קמי מלכא, וקב״ה קריב לון יתיר מכלא, הה״ד כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. וכדין קב״ה פקיד על מה אתיא כפנא לעלמא. ווי לאינון חייביא דגרמי האי.

פירוש הסולם

קכ) אבל תא חזי וכו׳: אבל בוא וראה, כי כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. ומי הם. הם, לב נשבר ונדכה. ואת דכא ושפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב״ה מקרבם יותר מכל אדם, ז״ש, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, ואז הקב״ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.