זהר

קיט) רבי אלעזר שאיל לר׳ שמעון אבוהי, א״ל, הא תנינן דעל תלת חובי עלמא רעב בא לעולם, וכלהו חובי לא משתכחי אלא בעתירי, בגין דלבייהו גס בהו, ולא משתכחי במסכני, מה דינא הוא, דקב״ה קטיל למסכני, וקאים לעתירי, דהא מהשתא יוספון למחטי קמיה. אמר ליה יאות שאלת והא אוקמוה חברייא ואמרו, כד בעא קב״ה לאתפרעא מן רשיעיא ולאובדא להו מן עלמא, כדין יהיב להו שלום, ואשלים להו בכלא.

פירוש הסולם

קיט) רבי אלעזר שאיל וכו׳: ר״א שאל את אביו ר׳ שמעון, אמר לו, הרי למדנו שעל ג׳ חטאי העולם, בא רעב לעולם, דהיינו תרומה, ומעשר, וחלה, שאינם מפרישים, (אבות דרבי נתן פרק עשרים ושבעה) וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שלבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים, ומה הדין שהקב״ה ממית את העניים ומשאיר את העשירים. כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים, הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו. כיון שאינם נפגמים. אמר לו יפה שאלת. וכבר העמידו החברים, ואמרו, כשרוצה הקב״ה להפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעולם הזה, וממלא להם הכל.