זהר

ט) ולית תרעא פתיחא, אלא תרעא דדמעה. ומאי איהי, בת עין, דדמעה מינה נפקא. ועלה אתמר, שמרני כאשון בת עין. ובה והנה נער בכה לגבי קב״ה, דירחם עליה בגלותא. הה״ד, אתה תקום תרחם ציון. בגין דאיהי לבת אש, דאתחזיא למשה בסנה, דכתיב וירא מלאך י״י אליו בלבת אש מתוך הסנה. איהי ב״ת מן בראשי״ת. ודא תקונא תריסר.

פירוש מעלות הסולם

ט) ולית תרעא פתיחא וכו': ואין שער פתוח, כי כל השערים ננעלו, (כנ״ל אות ב׳) אלא שער הדמעות שהוא פתוח, שואל, ומי הוא. ומשיב, בת עין, היינו מלכות שעלתה לעינים, שממנה דמעה יוצאת, (עי׳ לעיל אות ג׳ ד״ה פירוש) ועליה נאמר שמרנו כאישון בת עין. ובה היינו במלכות הנמתקת ברחמים דבינה, נאמר, והנה נער בוכה אל הקב״ה שירחם עליו בגלות. ז״ש אתה תקום תרחם ציון משום שהיא היינו מלכות, היא לבת אש, מפני שבה מתגלים ל״ב נתיבות החכמה, שתחלת גלוים היא מעת יציאת הי׳ מאור, בסוד נקודת השורק שאז שולט השמאל בלי ימין שהוא אש, שנראית למשה בסנה, שהוא דינים, כי החכמת מתגלה יחד עם דינים לאלה הרוצים להמשיכה ממעלה למטה. (כנ״ל תקון י׳ אות מ״ו) שכתוב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. היא בת שהיא מלכות, מן בראשית שעלתה לראש א״א שנקרא ראשית. וזה תקון שנים עשר.