זהר

ג) אבל שערי דמעה לא ננעלו, ולית מאן דאפתח לון לאלין שערים עד דייתי מארי דדמעה, דאתמר ביה, ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה, ולית היכלא מתפתחא אלא ביה. ודא איהו ותפתח, ותפתח ודאי היכלא לגביה. במאי אתפתח ליה בדמעה. הה״ד והנה נער בכה, ומיד ותחמול עליו. ועוד ותפתח, כד ישראל פתחין בתיובתא, בבכיה, מיד ותחמול עליו. ודא איהו בבכי יבאו, בזכות בכיה דיליה, יתכנשון מן גלותא.

פירוש מעלות הסולם

ג) אבל שערי דמעה וכו': אבל שערי דמעה לא ננעלו, כי אין מי שפותח להם לאלו השערים של ההיכלות, עד שבא בעל הדמעות שנאמר בו, ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה, ואין פותחים את ההיכל אלא בו. וזהו ותפתח, כי ההיכל ודאי נפתח בשבילו, שואל במה פתח אותו. ומשיב בדמעה, ז״ש והנה נער בכה, ומיד ותחמול עליו. ועוד יש לפרש ותפתח, על השכינה, שכישראל פותחים בתשובה בבכיה, מיד ותחמול עליו, וזהו בבכי יבאו, בזכות בכיה שלו, יתקבצו מן הגלות. (עי׳ זהר שמות אות ר״ג).
פירוש, סוד הדמעות ברוחניות הוא, כי כשמלכות עולה לבינה נעשה הזווג בנקבי עינים, וענין הזווג הוא הכאת אור העליון על המסך, ורוצה להמשך למטה מן המסך, אלא שהמסך מתחזק עליו ודוחה אותו לאחוריו, ואינו נותן לו לעבור גבולו. אמנם מטרם שהמסך נתחזק לדחות אותו לגמרי לאחוריו, היו נמשכות איזו טפות קטנות מאד מאור העליון למטה מגבול המסך, שהמסך עם כל זריזותו לא הספיק לדחותן ממנו ולמעלה, שאלו הטפות לא תוכלנה להכלל בקומת האור שיצאה בתוך המדרגה, להיותן בלי לבוש של אור חוזר והן נפלטות לחוץ מן המדרגה. ולהיות שהמסך הוא כלול מבינה ומלכות יחד, הן נקראות דמעות מלשון המדמע והמנסך (גיטין נ״ב:) וע״י הדמעות הוא מעלה מ״ן וממשיך על המלכות מסך ממותק במדת הרחמים ואז נעשית מוכשרת לקבל כל המוחין דבינה שז״ס פתיחת השערים של ההיכלות, וזה אמרו ולית מאן דאפתח לון לאלין שערים עד דייתי מארי דדמעה וכו'. וז״ס שבעת שאדם בעולם הזה מתמלא רחמים ואהבה על חברו, הוא מוריד דמעות מעיניו, כי זה נמשך משורש הדמעות הרוחניות האמורות כאן.