זהר

א) בראשית: בר״א שי״ת. ומאי ניהו. שית היכלין. אלקים: אימא עילאה, עלייהו, דאיהי היכלא שביעאה. וכמה דאימא עלאה אפיקת שית, הכי אימא תתאה אפיקת שית, ומאי ניהו. את השמים ואת הארץ. ואינון שית מאנין, דאתמר בהון כי ששת ימים עשה י״י את השמים ואת הארץ, והיכלין תתאין, אינון מאנין להיכלין עלאין.

פירוש מעלות הסולם

א) בראשית בר״א שי״ת וכו': ​בראשית נוטריקון ברא שית, שואל ומי הם. ומשיב, ששה היכלות. אלקים: הוא אם העליונה היינו בינה שהיא היכל השביעי. כי היכל הוא שם של מלכות, והיות כל ספירה כלולה מז׳ ספירות, לכן יש היכל שהוא מלכות לכל ספירה. וכמו שאם העליונה שהיא בינה הוציאה ששה היכלות. כן אם התחתונה היינו מלכות, הוציאה שש. ומי הם. את השמים ואת הארץ, שהם זו״ן כי היכל העליון כולל ג״ר. ויסוד כולל גם את המלכות, שהוא היכל לבנת הספיר. והם ששה כלים שנאמר בהם, כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ. ויום השבת הוא מלכות המאירה בהארת ג״ר, ומשלימה את ששת ימי המעשה. כי לכאורה צריכים ששת ימי המעשה להיות יותר חשובים מיום השבת, שהרי חג"ת נה״י שהם ימי המעשה הם יותר חשובים ממלכות שהיא יום השבת. אלא הענין הוא שכל שבוע הוא מדרגה בפ״ע, שבימות החול היא חסרה מלכות, ואין בה קדושה כי בחסר מלכות חסר ג״ר דאורות ובהתגלות המלכות במדרגה ההיא, דהיינו בביאת יום השבת, אז מתגלה הקדושה בכל המדרגה, דהיינו גם בששת ימי המעשה. והיכלות התחתונים הם כלים להיכלות העליונים. וכל היכל תחתון מקבל מהיכל עליון שכנגדו. ומה שאומר בראשית ברא-שית ומאי ניהו שית היכלין אלקים אימא עלאה עלייהו ואינו אומר ברא שית היכלות אלקים היכלא שביעאה, כי סוד בראשית ה״ס אשר שיצא מראשית שה״ס א״א ע״י מלכות שעלתה לבינה דא״א אל הראש, ואז יצאה בינה דא״א מן הראש אל הגוף, דהיינו שנעשתה לבחינת ו״ק בלי ג״ר, שז״ס שראש נהפך לאשר (עי׳ בראשית א׳ בסלם אות ו') ועל מצב זה נאמר בדרך רמז בראשית ברא-שית שברא בבינה ו"ק בלי ראש, שה״ס קטנות, אלא אח״כ כשיצאו המוחין דגדלות, ואותיות אל״ה של בינה חזרו אל הראש ונשלם השם אלקים בבינה אז נעשתה בינה להיכל השביעי הכולל ג״ר, ואלו ו״ק שקדמו ליציאת בינה קבלו את תקונם מהיכל השביעי שהוא בחינת ג״ר: נשמה, חיה, יחידה. ואז נעשו לששה היכלות. באופן שכל ז' ההיכלות יוצאים בבת אחת, דהיינו אחר המשכת הג״ר, ולכן מתחלה כתוב רק בבחינת רמז ברא שית ובהיכל השביעי כבר אמר במפורש ברא אלקים.