זהר

תעה) את דא משניא מאת ק', ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא בעלמא, וסימניך איש לשון בל יכון בארץ. את טי"ת אתיישבא בכל דוכתא, ואתתקנת לאתישבא כדקא יאות, ובג"כ בכל דוכתא דאת ט' תמן, לית ישובא לאת ק' תמן לאתישבא ביה. ועל דא אתר דא לא שלטא ביה כלל סטרא אחרא, ויהיב חיים דהאי עלמא ליתבי תחותיה דאת דא, ולא יפוק לבר, וכד נפיק לבר, אית רשו לסטרא אחרא לשלטאה ביה. כמה דאת דא שלטא באתר דא, הכי נמי שלטא את אחרא באתר דגיהנם, ומאן איהי, את ק'.

פירוש הסולם

תעה) את דא משניא וכו': אות הזה משונה מן אות ק'. הק' אינה מתישבת כלל בשום מקום שבעולם. וסימנך, איש לשון בל יכון בארץ. אות ט' מתישבת בכל מקום, ומתתקנת להתישב כראוי. דהיינו להשפיע ג"ר, כנ"ל בבית המקדש. וע"כ בכל מקום ששם אות ט' אין ישוב לאות ק' ושם להתישב בו. וע"כ אין שולט כלל הס"א, שהוא מלאך המות, במקום הזה, והט' נותנת חיים של עולם הזה ליושבים תחת אות הזאת, ואינם יוצאים לחוץ. ואם יוצא לחוץ, יש רשות לס"א לשלוט עליו. וכמו שאות הזאת שולטת במקום הזה לתת שם חיים, כן אות אחרת שולטת במקום גיהנם, ומי היא. היא אות ק'.
ביאור הדברים. כי ידעת אשר ד' האותיות קרש"ת, הן ד' ספירות המלכות. (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף כ"ו ד"ה גם) והם כח"ב ות"ת, שהת"ת כולל חג"ת נה"י. אמנם כשאות ק' היא לבדה בלי שאר האותיות רש"ת, תורה, שהיא מתפשטת בבי"ע והמלכות דמלכות שלה, שה"ס מנעולא, מאירה בקליפות בסו"ה, ורגליה יורדת מות, כי ממנה מקבל מלאך המות כח להמית כל חי. וזהו צורת אות ק', כי כשהמלכות היא מתוקנת היא בצורת אות ה', ועתה שאינה מתוקנת נמצאת סיום רגלה השמאלית של הה', שה"ס מלכות דמלכות, יוצאת מן השורה ומתפשטת למטה, דהיינו עד הקליפה שנקראת מות. כנ"ל, וז"ס שרגל הק' משוכה למטה. וכשהמלכות נתקנה בבריאת העולם בסוד עליתה והתחברותה עם הבינה, שאז נתחברו לה כל האותיות, והיא ממשכת חיים מן הבינה, (כנ"ל בראשית א' ד"ה כבר) היא מסתיימת בת' שצורת רגלה השמאלי היא עבה ומכופלת למטה. שזה יורה, שאותה רגל השמאלית של הק' שנמשכה להאיר עד הקליפה שנקראת מות, הנה עתה חזרה המלכות והגביה את רגלה, ושלפה אותה מן קליפת המות והחזירה לשורה, ומשום זה נתעבה סיום רגלה, כי יש לה שמה ב' מלכיות כפולות, שה"ס המפתחא שנמתקה בבינה, וגם המנעולא ששלפה מן הקליפות, נתדבקה עמה. והמפתחא משמש בגלוי, והמנעולא בסתר, בסוד אם זכי הא טוב ואם לא זכי הא רע, כנ"ל (בהקדמת ספר הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב'. ובפ' ויצא דף י"ג ד"ה סתרא) והנה אחר שנתקנה המלכות בבינה, שוב אין מתפרדת, והיא מקבלת חיים מן הבינה ומשפעת לעולם, ואין עוד כח לקליפת המות לשלוט בעולם, (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) אלא בכל מקום שצריכים לענוש הרשעים או למיתת בעלי החיים, המלאך המות צריך לקבל רשות על כך, כנ"ל (בפרשת נח אות ע"ח) בפסוק קץ כל בשר בא לפני, ליטול רשות. ובלי רשות אין למלאך המות שום כח לגלות המנעולא.
וזה אמרו. ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא בעלמא, היינו אחר שנמתקה המלכות בבינה, אין עוד כח למות לשלוט בעולם. זולת בנתינת רשות. והטעם הוא, כי את ט' אתיישבא בכל דוכתא, שהיא יסוד הבינה המאיר ע"י המפתחא כנ"ל ומשפעת בכל מקום אור החיים מן הבינה. ובג"כ בכל דוכתא דאת ט' תמן, שהיא אור הבינה, בתקון המפתחא כנ"ל, לית ישובא לאת ק' תמן לאתיישבא ביה, כי אחר שנתקנה במפתחא לקבל אורות החיים מן הבינה אינה מתפרדת עוד לעולם, זולת בנתינת רשות, וע"כ אין כח אל קליפת המות המרומזת באות ק' לשלוט בעולם. ואינה שולטת אלא בגיהנם.
באופן שנמצא עתה ג' מקומות, א) הוא אותו מקום שהט' לבדה שולטת שמה מטעם הנ"ל, ששם מאירה הט' רק חיי עולם הזה. ושם אין נתינת רשות כלל. ב) כל העולם אחר מיתוק המלכות בבינה בסוד מפתחא, שאז מאירה הט' בכל מקום, אמנם נותנת רשות לענוש את הרשעים בסוד זכי הא טוב לא זכי הא רע. ג) בגיהנם ששם מקום העונשים שולטת אות ק' לבדה בקביעות, כמו אות ט' באותו מקום, שהחיים הם שם בקביעות.