זהר

תעג) ותו, דארעא קדישא יהיב חיין וכפרה ליתבהא בההוא עלמא, ואתר דא לאו הכי, יהיב חיין לההוא אתר בהאי עלמא, ולא בעלמא דאתי. ובי מקדישא בהפוכא מתמן, בגין דאית חולקא לישראל בההוא עלמא, ולא בעלמא דא. ועל דא קיימא בי מקדשא לכפרא חובין, ולמזכי לון לישראל לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

תעג) ותו דארעא קדישא וכו': ועוד, שארץ הקדושה נותנת חיים וכפרה להיושבים בה בעולם ההוא, ואותו המקום, אינו כן שנותן חיים לאותו מקום רק בעולם הזה, ולא בעולם הבא. ובית המקדש הוא בהיפוך משם, משום שיש לישראל חלק בעולם ההוא, ולא בעולם הזה וע"כ עומד בית המקדש לכפר עונות ולזכות את ישראל לעולם הבא.
פירוש. כי אותו מקום, אע"פ שהוא בחינת בינה, הרי היא בינה דעוה"ז, שהוא בינה דמלכות, והחיים מושפעים רק לבחינת מלכות שהוא עולם הזה. משא"כ בית המקדש, הוא בחינת מלכות הממותקת בבינה ועלתה למקום בינה, הנקראת עולם הבא, ונמצא שהמוחין דעולם הבא ממש מאירים בבית המקדש. שע"י זה זוכים ישראל על ידו לעולם הבא, ולא בחינת אורות דעולם הזה, שהיא מלכות, כי המלכות קבלה שם צורת עולם הבא, שהוא בינה. ובחינתה עצמה, שהיא עולם הזה, נעלמה.