זהר

פג) בשעתא דהוו כתבי פתקין ברקיעא, עד דלא אחתימו, בגושפנקא דחותמא דמלכא, קרא קב"ה לכל חילי שמייא, וקרא לגבריאל דקסת הסופר בחרצוי, ואמר ליה, איעכב פתקין עד דלא אחתימו, ואבכה על בני, ואעביד להון מספדא ואבלא. באומאה עלייכו, כל חילא דשמיא, דתשבקון לי, ולא תתקפון לנחמא לי. כד"א, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי.

פירוש הסולם

פג) בשעתא דהוו כתבין וכו': בשעה שהיו כותבים פסקי דינים ברקיע, מטרם שנחתמו בטבעת חותם המלך, קרא הקב"ה לכל צבאות השמים, וקרא לגבריאל שקסת הסופר במתניו, ואמר לו עכב הפסקים מטרם שנחתמו, ואבכה על בני, ואעשה להם מספד ואבל. משביעני אתכם כל צבאות השמים, שתעזבו אותי, אל תאיצו לנחמני. כש"א על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי.