זהר

פ) א״ר חייא, בקדמיתא, אנכי יי׳ אלהיך. זכור את יום השבת. לא תשא. לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. בלישנא יחידאי. והכא, אני יי׳ אלהיכם. איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמרו. אל תפנו אל האלילים. בלישנא דסגיאין. אלא ת״ח, מיומא דהוו ישראל שכיחין בעלמא, לא אשתכחו קמי קב״ה, בלבא חד, וברעותא חדא, כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני. וע״ד כלא אתמר בלשון יחידאי. לבתר בלישנא דסגיאין, דהא לא אשכחו כל כך בההוא רעותא.

פירוש הסולם

פ) אמר ר׳ חייא וכו׳: אר״ה, בתחילה בעשרת הדברות, כתוב, אנכי ה׳ אלקיך, זכור את יום השבת, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, בלשון יחיד. וכאן, כתוב, אני ה׳ אלקיכם, איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמרו, אל תפנו אל האלילים, בלשון רבים. ומשיב, אלא בוא וראה, מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב״ה, בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני. וע״כ הכל נאמר בלשון יחיד. ולאחר כך נאמר בלשון רבים, כי לא היו נמצאים כל כך ברצון ההוא. דהיינו ברצון אחד.