זהר

קפא) רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לאבוי והוה עמיה רבי אבא. א״ר אבא נימא מלין דאורייתא ונזיל. פתח רבי אלעזר ואמר, אמרי נא אחותי את, האי קרא קשיא. וכי אברהם דאיהו דחיל חטאה, רחימו דקודשא ב״ה, הוה אמר הכי על אתתיה, בגין דיוטבין ליה. אלא אברהם, אע״ג דהוה דחיל חטאה, לא סמיך על זכותא דיליה, ולא בעא מן קב״ה לאפקא זכותיה, אלא על זכותא דאתתיה, דירווח בגינה ממונא דשאר עמין, דהא ממונא באתתיה זכי ליה ב״נ, הה״ד בית והון נחלת אבות ומיי׳ אשה משכלת. מאן דזכי באשה משכלת, זוכה בכלא. וכתיב, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.

פירוש הסולם

קפא) ר׳ אלעזר הוה וכו׳: ר״א היה הולך לראות את אביו, והיה עמו ר׳ אבא. א״ר אבא נאמר דברי תורה ונלך. פר״א ואמר, אמרי נא אחותי את. מקרא זה קשה, וכי אברהם שהיה ירא חטא, ואוהבו של הקב״ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו. ומשיב, אלא אברהם, אע״פ שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב״ה לגרוע מן זכותו, אלא סמך על זכות של אשתו, שירויח בשבילה כסף של שאר העמים. כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו. זהו שכתוב, בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל. וכתוב, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.