זהר

תקסד) ויקבר אותו, מאן. ההוא דכתיב ביה בארח סתים, ואל משה אמר, ולא כתיב מאן איהו. ויקרא אל משה, ולא כתיב מאן איהו. אוף הכא ויקבור אותו, ולא כתיב מאן איהו, אלא ודאי האי אתר ידיעא איהו לגבי חברייא. ועל דא, בההוא טורא לא שליט עליה, בר משה בלחודוי, ואיהו אתקבר תמן. ובגין למנדע לכל דרין אחרנין דעלמא, דאינון מתי מדבר יקומון, ההוא רעיא דלהון אשרי ליה בגווייהו, למהוי כלהו באתערותא דקיומא לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

תקסד) ויקבר אותו, מאן וכו': שואל, כתוב, ויקבור אותו מי הוא שקברו. ומשיב, ההוא, שכתוב בו בדרך סתם, ואל משה אמר. ולא כתוב, מי הוא. וכן ויקרא אל משה. ולא כתוב מי הוא. אף כאן, ויקבר אותו, ולא כתוב, מי הוא. אלא ודאי, מקום זה ידוע הוא לחברים. שהוא השכינה, הנקראת מקום. שבכל מקום שנאמר סתם הוא השכינה, (כנ"ל פרשת בשלח אות ש"נ). וע"כ בהר הזה לא שלט עליו חוץ ממשה לבדו, והוא נקבר שם. ומשום שידעו כל דורות העולם אחרים, שמתי מדבר האלו יקומו לתחית המתים, השרה הקב"ה בתוכם את הרועה שלהם, שיהיו כולם בהתעוררות הקיום לעולם הבא.