זהר

תקסב) פליג חרבא. ולא אשתבח חרבא תקיפא בכל עלמא, בר ההוא מדבר, דתברו חיליה ותקפיה ישראל ארבעים שנה, כמה דאת אמר המוליכך במדר הגדול והנורא. בההוא מדברא, שלטא סטרא אחרא, ובעל כרחיה אזלו ישראל עליה, ותברו חיליה, ארבעין שנין. ואי ישראל ישתכחו זכאין באינון ארבעין שנין, הוה מתעברא ההוא סטרא אחרא מעלמא, ומדקא ארגיזו ליה לקודשא בריך הוא כל אינון זמנין, אתתקף ההוא סטרא אחרא, ונפלו כלהו תמן תחות רשותיה.

פירוש הסולם

תקסב) פליג חרבא ולא וכו': חלק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם זולת מדבר ההוא, שישראל שברו כחו וגבורתו ארבעים שנה. כש"א, המוליכך במדבר הגדול והנורא. במדבר ההוא שולט הסטרא אחרא, ובעל כרחו, כנגד רצונו, הלכו ישראל עליו ושברו כחו ארבעים שנה. ואם ישראל היו נמצאים צדיקים בארבעים שנה האלו, היו מעבירים את הסטרא אחרא ההוא מן העולם, ומשום שהכעיסו את הקב"ה בכל פעם, נתחזק הסטרא אחרא ההוא, ונפלו כולם שם תחת רשותו.