זהר

נג) ת״ח, אלין ואלין דברי הברית הוו, דאע״ג דמפי הגבורה הוו מלין. מלי ברית הוו, דהא טב וביש ביה תליין. טב דאתי מצדיק. ביש דאתי מן דינא. דינא, מאתר דדינא, והיינו צדק. וצדיק וצדק ברית אינון, ברית אקרון. ועל דא, מלין אלין, מלי ברית אינון. וקשיר ברית כחדא. ובגיני כך זכור ושמור, קשיר כחדא. זכור ביום, שמור בלילה. הא ברית כחדא, ובגין כך ברית ודאי, דברי הברית נינהו. ובכל אתר ברית באתר דא איהו.

פירוש הסולם

נג) ת״ח אלין ואלין וכו׳: בוא וראה אלו ואלו הם דברי הברית, כי אע״פ שמפי הגבורה היו הדברים, דברי ברית הם, מפני שתלוים בו טוב ורע. טוב, בא מצדיק, שהוא יסוד. רע, בא מן דין, ממקום הדין, שהוא צדק, דהיינו מלכות. וצדיק וצדק, שהם יסוד ומלכות, הם ברית, ונקראים ברית. וע״כ דברים אלו דברי הברית הם. וברית, שהוא יסוד ומלכות, קשור יחד, ומשום זה זכור ושמור, שהם ת״ת ומלכות, קשורים יחד, זכור ביום, שמור, בלילה, והם יחד, בסו״ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. הרי שברית הוא יסוד ומלכות ביחד, שאין ז״א מחובר במלכות אלא ע״י יסוד. ומשום זה, כתוב ברית, כי ודאי דברי הברית הם. התוכחה שבתורת כהנים ושבמשנה תורה. ובכל מקום שנזכר ברית הוא במקום הזה.