זהר

לד) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. פקודא דא, שקיל דא לדא. שקיל יקרא דאב ואם, ליקרא דשבת. לאבא אקדים כבוד, והאי איהו דאמר קרא, ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי. כבודי סליק בחושבן עשר אמירן, ול״ב אלהים דעובדא דבראשית.

פירוש הסולם

לד) איש אמו ואביו וגו׳: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. מצוות אלה שקולות זו כנגד זו, ששקול כבוד אב ואם לכבוד של שבת, באביו הקדים כבוד. וזהו שאמר הכתוב, ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי. כבודי, הוא עולה בחשבון מ״ב שהם עשרה מאמרות, ול״ב אלקים הכתובים במעשה בראשית.
פירוש. שהרעיא מהימנא מפרש אביו ואמו, בז״א ומלכות, וז״ש שהם שקולים כשבת, כי ושבתותי תשמרו, ה״ס ב׳ שבתות, שהם ז״א ומלכות, וא״כ שניהם ענין אחד. ועל הקושיא שביראה מקדים אמו לאביו, ובכבוד מקדים אביו לאמו, מביא הכתוב, ואם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי. אשר באב שהוא ז״א נוהג כבוד, ובאם שה״ס המלכות הנקראת אדני, נוהג מורא. וע״כ במורא מקדים האם ובכבוד האב. וסוד הכבוד הנוהג בז״א, הוא להמשיך לו המוחין דהארת חכמה שבבינה, שה״ס ל״ב אלקים דמע״ב וז״ש, כבודי סליק בחושבן וכו'. שה״ס המוחין של הארת חכמה שהם עשרה מאמרות, ול״ב אלקים.