זהר

לב) ת״ח, בשעתא דב״נ מקדש לתתא, כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת, בשעתא דזווגא עלאה אשתכח, דהא בההיא שעתא רעוא אשתכח, וברכתא אזדמנת. כדין מתדבקן כלהו כחד, נפשא דשבת, וגופא דאזדמן בשבת. ועל דא כתיב, איש אמו ואביו תיראו, דאינון זווגא חד בגופא, בההיא שעתא לאתקדשא. ואת שבתותי תשמורו. דא שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון מזמני לנפשא בההוא גופא, מההוא זווגא עלאה. ועל דא ואת שבתותי תשמרו, תרי וכלא אתדבק דא בדא, זכאה חולקיהון דישראל.

פירוש הסולם

לב) ת״ח בשעתא דב״נ וכו׳: בוא וראה, בשעה שהאדם מתקדש למטה, כמו החברים שמקדשים עצמם משבת לשבת, בזווגם, בשעה שהזווג העליון נמצא, כי בשעה ההיא נמצא רצון, והברכה מוכנת. אז מתדבקים הכל כאחד, הנפש של שבת, והגוף הנולד המזדמן בשבת. וע״כ כתוב, איש אמו ואביו תיראו, שהם זווג אחד בגוף, באותה שעה שנתקדש. כלומר שהמשיכו בזווגם גוף קדוש. ואת שבתותי תשמורו, זה שבת עליון, שהוא ז״א, ושבת תחתון, שהוא המלכות. שהם מזמינים הנפש לגוף ההוא מזווג ההוא העליון, שמזווג דז״א ומלכות נולדה הנפש. וע״כ, את שבתותי תשמרו, מורה שנים. והכל נתדבק זה בזה. אשרי חלקם של ישראל.