זהר

תלח) בגין דאינון מלין קדישין, סלקין לעילא, וכמה אינון דמקדמי ונטלין לון קמי מלכא קדישא, ומתעטרן בכמה עטרין, באינון נהורין עלאין, וכלהו נדברו מקמי מלכא עלאה. מאן חמי חדוון, מאן חמי תושבחן, דסלקין בכל אינון רקיעין, כד סלקין מלין אלין, ומלכא קדישא מסתכל בהו, ואתעטר בהו, ואינון סלקין ויתבין על חיקיה, ומשתעשע בהו, מתמן סלקין על רישיה, והוו עטרה. וע"ד אמרה אורייתא, ואהיה שעשועים יום יום. והייתי לא כתיב, אלא ואהיה, בכל זמן, ובכל עידן, דמלין עלאין סלקין קמיה.

פירוש הסולם

תלח) בגין דאינון מלין וכו': משום שאלו מלים הקדושות שאמרו עולות למעלה, וכמה הם שמקדימים ונושאים אותן לפני המלך הקדוש, ומתעטרות בכמה עטרות באלו אורות עליונים וכולם נדברו מלפני מלך העליון מי ראה שמחות, ומי ראה תשבחות העולות בכל אלו הרקיעים כשעולות מלים אלה, והמלך הקדוש מסתכל בהם, ומתעטר בהם, והן עולות ויושבות על חיקו, ומשתעשע בהן. משם, מחיקו, עולות על ראשו ונעשו עטרה. וע"כ אמרה התורה, ואהיה שעשועים יום יום, והייתי לא כתוב, אלא ואהיה, לשון עתיד היינו ובכל זמן בכל עת שמלים העליונות עולות לפניו.
פירוש. כי במקרא הקודם לזה כתוב, אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'. ועל זה מסיים הכתוב, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו' וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ולכאורה הדברים תמוהים, כי באותו עת שאמרו איש אל רעהו דברי כפירה כאלו, דהיינו שוא עבוד אלקים ומה בצע וגו', יאמר עליהם אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ולא עוד אלא שחביבים כל כך, עד שנכתבים ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו.
אמנם הכתוב מדבר באותם הצדיקים שזכו לתשובה מאהבה, אשר אז הזדונות נהפכו לזכיות, וכל שעבירה היתה יותר גדולה נהפכה לזכות יותר גדולה. ונמצא בעת שהצדיקים הללו היו בבחינת תוהים על הראשונות, שאמרו, שוא עבוד אלקים וגו', שאין עוד עון חמור יותר מזה, הרי דברי כפירה האלו נהפכו עתה, מכח התשובה מאהבה שעשו, לזכיות גדולות ונחשבים עתה כמו שדברו אז יראי אלקים איש אל רעהו דברי כפירה האלו, שהרי נהפכו לזכיות, ומכח ההפיכה הגדולה הזו נעשו שעשועים גדולים לפני הקב"ה.
וז"ש (באות תל"ו) מאי נדברו. אלא נדברו לעילא, מכל אינון רתיכין קדישין וכו' כי אותן המלים שאמרו בעת שהיו רשעים, שוא עבוד אלקים וגו' נתעלו למעלה על ידי המלאכים והמרכבות שהם ידעו שאותם הרשעים יעשו תשובה מאהבה, וסופם של דברים אלו יהיו לזכיות ולאורות גדולים ולשעשועים לפני הקב"ה. וז"ש בגין דאינון מלין קדישין, שהם שוא עבוד וגו' שלאחר תשובה מאהבה נעשו קדושים, סלקין לעילא, ע"י המלאכים תיכף בעת שאמרו אותן, וכמה אינון דמקדמי ונטלין לון קמי מלכא קדישא וכו'. שעוד מטרם שעשו תשובה מאהבה מקדימים המלאכים ומביאים המלים לפני המלך הקדוש, משום שלמעלה כבר ידוע שיעשו תשובה מאהבה על כל מלה ומלה שאמרו, וכל מלה תתהפך לזכות ולאור גדול. והשעשועים גדולים מאד, וז"ש, מאן חמי חדוון מאן חמי תושבחן וכו'. וז"ש ויתבין על חיקיה, כי בחינת ההסתר של הקב"ה נבחן לחיקו, וכיון שעוד לא עשו תשובה מאהבה, הרי המלים שאמרו, יושבות על חיקו של הקב"ה, דהיינו בבחינת ההסתר פנים, אמנם כיון שידוע לפניו ית' שיעשו תשובה מאהבה, ע"כ, ומשתעשע בהו מתמן, מן בחינת חיקו, כי אחר שיעשו תשובה, סלקין על רישיה והוו עטרה.