זהר

תשנח) אדם קדמאה, גליפו דציורא ודיוקנא דגופא, לא הוה בנוקבא, ובלא ציורא כלל הוה. ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי, בלא דכורא, ובלא נוקבא, אינון אתוון אגלימו גו משחתא, ואתצייר ואגליף בהו רזא דאדם. ואתוון בארח מישר, בסדורא דלהון, מרזא דאור קדמאה, שריאו לאתגלפא ולאתציירא, ואזדרע האי אור בגויה גו משחתא. כד מטא גו משחתא, אתהדר מיא, גו מיא, אתפשט רקיע ציורא דאדם, דיוקנא כדקא חזי.

פירוש הסולם

תשנח) אדם קדמאה גליפו וכו': הזוהר מפרש דבריו, אדם הראשון, שהוא ז"א. החקיקה של ציור וצורת הגוף, לא היתה בנוקבא, ובלי ציור כלל היה, כלומר שלא נגלם ונקרש בעודו בבינה, (כנ"ל אות תשנ"ה) עד שיהיה ראוי לכנותו צורה. ונצטייר ונחקק למטה מעלמא דאתי, דיינו למטה מבינה (כמ"ש שם) בלי דכורא ובלי נוקבא, אלא, אלו האותיות, דהיינו כ"ב אותיות דז"א שנחלקו בו לג' קוין, (כנ"ל בראשית א' אות ל"ד, ובהסולם) נגלמו ונקרשו תוך המשחתא, שהוא המסך דחירק שבקו האמצעי, שנקרא רקיע שבסבתו נקרשו האותיות. (כנ"ל בסמוך, ד"ה ואי תימא גו) ונצטייר ונחקק בהם סוד אדם. והאותיות בדרך הישר בסדר שיצאו מאור הראשון שבבינה, שה"ס ז' אותיות, מן א' עד ו' שה"ס קו ימין, נמשכו אל המשחתא שברקיע, והתחילו להחקק ולהצטייר, ונזרע אור הזה בתוך הרקיע, שהוא ז"א, תוך המשחתא שהוא המסך וקו המדה שבו, ואחר שהגיע האור שהוא קו ימין לתוך המשחתא, נמשך בו קו השמאל, וחזר שם האור להיות מים במים. ואח"ז התפשט הרקיע, שהוא קו האמצעי עצמו, מכח ב' הקוין שהאירו ונכללו בו, בציור אדם, צורה כראוי, דהיינו שנגלם ונקרש כל צרכו. שאז נגלמו גם ב' הקוין ימין ושמאל (כמ"ש ב"א אות ל"ד ובהסולם ע"ש).