זהר

תשנב) כיון דאבריר גופא, ואנקי בנקיו, ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר, הוה פסולת דקא אתעבד גו התוכא, ואינון מים הרעים עכורין, ומנהון אתעביד פסולת, מקטרגא לכל עלמא, דכר ונוקבא. לבתר כד נחתו אינון מים עכורין, ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא, נפקו לקטרגא לכל עלמא. זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון.

פירוש הסולם

תשנב) כיון דאבריר גופא וכו': כיון שנברר הגוף ונקה בנקיון, לחות ההיא שנמשך ונשאר ממנו, הוא הפסולת הנעשה על ידי התוך, והם מים הרעים העכורים שמהם נעשה הפסולת שהוא המקטרג לכל העולם, דהיינו הסטרא אחרא, ונעשו זכר ונקבה, אחר כך כשירדו מים עכורים האלו, ונהתכו למטה בצד שמאל, יצאו, הזכר והנקבה של הס"א, לקטרג על כל העולם. אשרי הם מי שניצל מהם.
פירוש. מטרם ביאת קו האמצעי, שה"ס הרקיע, היו הימין והשמאל לחים, שפירושו שהיו במחלוקת שכל אחד נכנס בתחום של חבירו, והיה רוצה לבטל את חבירו. וכשבא קו האמצעי, בכח המסך דחירק שבו, מיעט את השמאל, ועשה שלום ביניהם, שהימין יאיר ממעלה למטה, והשמאל רק ממטה למעלה (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) ובכח המסך של קו האמצעי שנקרא רקיע, הקריש את הגבולים הללו חוק ולא יעבור. וז"ס שאמר לעיל שהקרישה נעשה בכח הרקיע, אמנם לא נגמר הקרישה למעלה בבינה, אלא אחר שירד קו האמצעי למקומו, שהוא ז"א, כמ"ש לפנינו. ומזה תבין שאותה הלחות שנשארה בגוף ולא נקרשה, הוא פסולת, כי זה יורה שהחלקים ההם לא קבלו הכרעת קו האמצעי והימין ושמאל שבהם הם במחלוקת כמקודם ביאת קו האמצעי, ולפיכך נעשה ממנה זכר ונקבה דקליפות. וז"ש, ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר הוה פסולת וכו'. אמנם זה לא נעשה במקום עולם האצילות, אלא למטה בבי"ע, וז"ש, לבתר כד נחתו וכו', דיינו כשירדו משם לבי"ע, ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא, דיינו שנתדבקו בשמאל ורצו לבטל את הימין, אז, נפקו לקטרגא כל עלמא, כי רצו לבטל את החסדים שמהם נבנה העולם.