זהר

תשמו) ועל רזא דא דהאי אור, דדליק ונהיר להאי נר, כתיב ביה באהרן, בהעלותך את הנרות, בגין דהוא אתי מסטרא דהאי אור. אור דא כתיב ביה, יהי אור ויהי אור. כיון דאמר יהי אור, אמאי כתיב ויהי אור, דהא בויהי כן סגיא. אלא, יהי אור, דא אור קדמאה, דאיהו ימינא, ואיהו לקץ הימין. ויהי אור, דמימינא נפק שמאלא, ומרזא דימינא נפק שמאלא, וע"ד ויהי אור, דא שמאלא.

פירוש הסולם

תשמו) ועל רזא דא וכו': ועל סוד זה של אותו האור, המדליק ומאיר לנר הזה, שהוא המלכות, כתוב בו באהרן, בהעלותך את הנרות, משום שהוא בא מצד אור ההוא, שכתוב בו, יהי אור ויהי אור. שואל, כיון שכתוב, יהי אור, למה צריך לכתוב ויהי אור, היה די שיכתוב ויהי כן. ומשיב, אלא יהי אור, היינו אור הראשון שהוא ימין דהיינו חסד מדתו של אהרן הכהן, והוא לקץ הימין. ויהי אור, היינו השמאל שיוצא מן הימין, כי מסוד הימין יוצא השמאל. וע"כ ויהי אור, הוא שמאל.
ביאור הדברים. כי נתבאר לעיל, (בראשית א' אות ל"א ול"ב) אשר יהי אור, הוא שירותא לאתפשטא, שה"ס נקודת החולם, שהוא קו ימין, שממנה מתחילה ההתפשטות בסוד הי' הנכנסת לאור הבינה, ונעשה אויר. וסוד ויהי אור, ה"ס אור דכבר הוה, דהיינו שהי' שמיעטה את אור הבינה לאויר, שה"ס המלכות שעלתה למקום בינה חזרה ויצאה משם למקומו וחזר אויר הבינה להיות אור, כמ"ש שם בהסולם. שז"ס נקודת השורק, שה"ס קו השמאל. הרי אשר יהי אור, הוא סוד אור הראשון הנשאר בבינה, בנקודת החולם בסוד אויר, שה"ס החסד, וסוד ויהי אור, ה"ס קו שמאל, דהיינו נקודת השורק.