זהר

תשמה) האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. אלא כלא רזא דמהימנותא בהאי קרא. כי נר מצוה, דא רזא דשמור. ותורה אור, דא רזא דזכור, ודרך חיים תוכחות מוסר, אלין גזרין ועונשין דאורייתא, וכלא רזא דמהימנותא. ואצטריך דא לדא, למהוי רזא דכלא כדקא יאות.

פירוש הסולם

תשמה) האי קרא לאו וכו': מקרא זה, כי נר מצוה וגו', אין תחילתו דומה לסופו, וסופו אינו דומה לתחילתו. כי מתחיל באור תורה ומצוה ומסיים בתוכחות מוסר. ומשיב, אלא הכל הוא במקרא הזה, סוד האמונה, שה"ס המלכות. כי נר מצוה, זהו סוד שמור, שהוא המלכות. ותורה אור, זהו סוד זכור, שהוא ז"א. ודרך חיים תוכחות מוסר, אלו הם הגזרות והענשים שבתורה. והכל הוא סוד האמונה, דהיינו לתקון המלכות, וזה צריך לזה, שיהיה סוד הכל כראוי.