זהר

תשמא) וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח. מאן זרועיה. אלין זרועי דאור קדמאה, דאיהו זרוע תדיר, השתא אוליד ועביד איבין, והשתא זרוע איהו, בקדמיתא, עד לא ייכול עלמא איבא דא, אוליד זרועא דא, ויהיב איבא ולא שכיך. ועל דא, כל עלמין אתזנו בספוקא דההוא גננא, דאקרי צדיק, דלא שכיך ולא פסיק לעלמין.

פירוש הסולם

תשמא) וכתיב, וכגנה זרועיה תצמיח: שואל, מי הוא זרועיה. ואומר, אלו הם זרוע, אור הראשון, שהוא זרוע תמיד, עתה הוא מוליד ועושה פירות, ועתה שוב הוא זרוע כבתחילה, עד שלא יאכל העולם פרי זה, מוליד זרוע הזה, ונמצא שנותן פירות ואינו שוקט. ועל כן כל העולם ניזונים בהשפעת גנן ההוא שנקרא צדיק, דהיינו יסוד דז"א, שאינו שוקט ואינו פוסק לעולם והוא יסוד דגדלות דז"א, דהיינו בעת שזו"ן מלבישים לאו"א עלאין.
ביאור הדברים שיציאת ג' נקודות אלו, חלם שורק חירק, בדרך ג' מיעוטים בזה אחר זה, נקראים ג' זריעות. כי אור הראשון שהיה בבינה נתמעט ונזרע בזה אחר זה, תחילה בחלם ואח"כ בשורק ואח"כ בחירק, כמ"ש בזהר (בראשית א' אות ט'. וע"ש בהסולם) וז"ש, האי אור זרע וכו' ועביד ליה שורין שורין, דהיינו בסדר ג' קוין הנמשכים מג' נקודות חלם שורק חירק. וזה נבחן לזריעה, שכל מעשה העלמה, שבסופו מתהפך לגילוי יותר גדול, נבחן לזריעה וצמיחה כדמיון שמעלימים ומרקיבים החטה בארץ, שההעלם מתהפך לגילוי, כי נולדות ממעשה הזה חטים יותר מרובות. ויש כאן ג' זריעות (כמ"ש בהסולם שם.) ואח"כ מתחילה הצמיחה, אשר ב' הקוין ימין ושמאל מתיחדים זה בזה ע"י קו האמצעי, והאורות מתמלאים ונשלמים.
ואומר (בראשית א' אות ל"ח) דלית זרעא דאזדרעא בר ברזא דא, וע"ש בהסולם, שכל המוחין והשפע היוצאים בעולמות הם באים בזריעות ג' נקודות, חלם, שורק, חירק, וצמיחתם. וכיון שחיות העולמות נמשכת בכל עת, בסוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, נמצא שגם הזריעה והצמיחה של ג' נקודות הנ"ל אינן נפסקות. וז"ש דאיהו זרוע תדיר, השתא אוליד ועביד עיבין והשתא זרוע איהו בקדמיתא וכו' דלא שכיך ולא פסיק לעלמין.