זהר

יב) דעד לא אתברי עלמא, כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה, כל חד וחד בדיוקניה. כיון דצייר עלמא, אתגליין כלהו, וקיימי בדיוקנייהו קמיה, תמן ברומי רקיעין. לבתר יהיב לון באוצר חד, בגנתא דעדן לעילא. וההוא אוצר לא מלייא לעלמין, ותדיר קרי, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. מאי אני מגיד. אלא כלהו בשמהן ולית תאובתא וכיסופא לההוא אוצר, אלא לארקא ביה נשמתין.

פירוש הסולם

יב) דעד לא אתברי וכו': כי מטרם שנברא העולם, כל רוחות הצדיקים היו גנוזים בנשמות הצדיקים, מיום שעלה ברצון המחשבה שצייר העולם, נתגלו כולם ועמדו בצורתם לפניו, שם במרומי רקיעים. אחר כך נתן אותם באוצר אחד בגן עדן של מעלה. והאוצר ההוא אינו מלא לעולם, ותמיד הוא קורא, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. מהו אני מגיד. אלא כולם אני מגיד בשמותיהם. ואין תשוקה וחמדה לאוצר ההוא, אלא שתבואנה בו הנשמות.