זהר

קפ) ת"ח, עד דהוו בירושלם לתתא, עשרה מלכין רשיעין, לא אתחרבת, ולא אסתלק קב"ה מינה, ומירושלים דלעילא, דאיהי עשיראה, ושביעאה אתקריאת. ואינון עשרה מלכין דלתתא: רחבעם. אביה. יהורם. אחזיהו. אחז. מנשה. אמון. יהואחז. יהויקים. יהויכין. וכד הוה עשיראה דבהו ביש ולא אתדבק באורייתא, כדין יהיב אתרא לסטרא דשמאלא, לשלטאה עליה, ועל ירושלים. וכדין שכינתא איסתלקת, וישראל דהוו בירושלים גלו. ע"ד כתיב אוי לנו כי פנה יום, דא הוא חסד עילאה, דאיקרי יום. כי ינטו צללי ערב, דא רזא דשמאלא, דשרי לשלטאה, דהא מהכא אתי חילא לסטרא דשמאלא.

פירוש הסולם

קפ) ת"ח עד דהוו וכו': בוא וראו עד שהיו בירושלים של מטה עשרה מלכים רשעים, לא נחרבה, ולא נסתלק הקב"ה ממנו ומירושלים של מעלה, שהיא ספירה העשירית שנקראת ג"כ שביעית. דהיינו המלכות. ואלו הם עשרה מלכים שלמטה, רחבעם, אביה, יהורם, אחזיהו, אחז, מנשה, אמון, יהואחז, יהויקים, יהויכין. וכשהעשירי מהם, היה רע, ולא נתדבק בתורה, אז נתן מקום לצד השמאל לשלוט עליו, ועל ירושלים. ואז נסתלקה השכינה וישראל שהיו בירושלים גלו. וע"כ כתוב, אוי לנו כי פנה יום, זהו חסד עליון שנקרא יום. כי ינטו צללי ערב, זהו סוד השמאל שהתחיל לשלוט, כי מכאן, מערב, בא כח לצד השמאל.