https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / זהר עם פירוש הסולם / ויקרא / קדושים / מאמר אדה״ר לא הוה ליה מעוה״ז כלום סב-סז
- כתבי בעל הסולם / זהר עם פירוש הסולם / ויקרא / קדושים / מאמר אדה״ר לא הוה ליה מעוה״ז כלום סב-סז
אות סג
זהר
סג) כיון דנפק, חמו ליה שמשא וסיהרא, ואסתימו נהורייהו, דתפוחא דרגליה אחשיך נהורא דלהון. מאי טעמא. בגין דמעובדא דשמשא וסיהרא עלאה נפק. כיון דחטא, אתחשך, ואזעיר גרמיה, ואצטריך לגופא אחרא במשכא ובבשרא. דכתיב, ויעש יי׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כההוא שמושא דעבד ההוא צדיק בנוקביה, לא אשתכח מקדמת דנא, ולבתר דנא, דהא עד לא נפק לצורף אומנא.
פירוש הסולם
סג) כיון דנפק חמו וכו׳: כיון שיצא אדם הראשון לעולם, ראו אותו השמש והלבנה, ונסתמו אורותיהם, שתפוח רגלו של אדם הראשון החשיך האור שלהם. מהו הטעם. הוא משום שיצא ממעשה השמש והלבנה העליונים, שהם ז״א ומלכות. כיון שחטא, נחשך ומיעט את עצמו, ונצטרך לגוף אחר בעור ובשר. שכתוב, ויעש ה׳ אלקים לאדם ואשתו כתנות עור וילבישם. כשמוש ההוא שעשה אותו צדיק בנוקביה, ללידת אדה״ר כנ״ל, לא נמצא מקודם לכן ולא לאחר מכן. כי עוד לא יצא האומן לצורף.
פירוש. אדם הראשון נולד ויצא מזווג ז״א ומלכות, אבל בעת ההיא היו ז״א ומלכות מלבישים לאו״א, והתחתון המלביש העליון נעשה כמוהו, וע״כ נולד אדה״ר מבחינת אמא, שהיא ישסו״ת, שהיא בינה. ונמצא שלא היה בו מבחינת מלכות כלום. וז״ש, אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום, שלא היה לו מבחינת מלכות המכונה עולם הזה כלום. וז״ש (באות ס״א) אע"ג דגופא דיליה הוה מעפרא, דהיינו ממלכות המכונה עפר, לאו מעפרא דהכא הוה, לא היה מהמלכות שבמקומה, כמו עתה, אלא מעפרא דבי מקדשא דלעילא, דהיינו ממלכות שהלבישה לאמא הנקראת מקדש העליון. אשר אז היא דומה לגמרי לאמא שהיא בינה, ואין בה מבחינתה עצמה כלום.
אבל אחר שחטא ואכל מעץ הדעת, אז נפגמה המלכות מחמת חטאו, וירדה מבינה ונפלה לבי״ע, וגם הוא נפל וירד עמה לעשיה. ונגלה בו המלכות דמדת הדין, ואז היה צריך לגוף אחר, שיהיה בו מבחינת מלכות הזו, וז״ש ואצטריך לגופא אחרא במשכא ובשרא, דהיינו שיהיו בו בחינות ז״א ומלכות, כי העור היא בחינת מלכות, ובשר הוא בחינת ז״א. דכתיב, ויעש ה׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. דהיינו שנעשה זווג מבחינת זו"ן שבמקומם עצמם, שהמשיכו לו כתנות עור, דהיינו בחינת המלכות, שיש בה תערובות מבחינת מלכות דמדת הדין, אשר צריכים לצרפה ולזככה, שממנה נמשך הפסולת. וז״ש, כההוא שמושא וכו' לא אשתכח מקדמת דנא ולבתר דנא כי ז״א ומלכות עוד לא היו במצב גבוה כזה מקודם לכן, כי אז נתקנו משביה״כ ועלו כל כך גבוה כדי להוליד אדם הראשון במדרגת הבינה. ומכ״ש לאחר מכאן, שלא יהיה עליה גדולה כזו. ואע״פ שגם עתה יש עליות ז״א ומלכות לאו״א עלאין, הנה היא רק בשבת, שהיום גרם. אבל אז היה זה מחמת עצמם, כי נטהרו לגמרי מבחינת מלכות דמדת הדין על ידי המאציל, וז״ש, דהא עד לא נפק לצורף אומנא, שהיו אז במעלה העליונה, עד שלא היה שום ענין שהאומן שה״ס המאציל, יצא לצרף וללבן המדרגות, מפסולת הבא ע״י המלכות דמדת הדין. משא״כ אחר החטא כבר נתערבה המלכות דמדת הדין בכל המדרגות, שצריכים לצרף וללבן אותה. (ועי׳ בתע״ס שיעור ט״ז. אות מ״ג) ושם נתבאר בפרטות מקום יציאת נר״נ וגוף שלו ע״ש כל ההמשך. וכאן דברנו בדרך כלל.