זהר

קכג) אבל שלום דדכורא אשתמודע דכר בגיניה, איהו צדיק. ואקרי מלכא עילאה בגיניה, מלך שהשלום שלו. ובג"כ, כל תושבחתא דשיר השירים, למלכא דשלמא כולא דיליה, וייחודא דקא מתייחד כולא, באתר דא איהו. בגין דאיהו נטיל כל תיאובתא דכל שייפין, וכל עינוגין, וכל כיסופין עילאין, וכניש כולא לגויה.

פירוש הסולם

קכג) אבל שלום דדכורא וכו': אבל שלום שבשבילו נבחן הזכר לזכר, הוא צדיק, דהיינו יסוד, ומלך עליון, שהוא ז"א, נקרא בשבילו מלך שהשלום שלו. ומשום זה, כל שבח שיר השירים, הוא למלך שכל השלום שלו, דהיינו הן השלום של הזווג עם המלכות הן השלום העליון שמכריע בין ב' קוין ימין ושמאל שבבינה. והיחוד שמתיחד הכל, ב' מיני השלום הנ"ל, הם במקום זה, דהיינו במקום בינה, ששם עולה ז"א עם המלכות לקו האמצעי אשר שם, שהוא שורשו. (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ה ע"ש) ונמצא כלול מב' מיני שלום ביחד. כי הוא לוקח כל התשוקה של כל האברים דהיינו הספירות, וכל התענוגים וכל התשוקות העליונות שבבינה, ומאסף הכל אצלו ומשפיע אל המלכות.