זהר

תפב) ועוד, שכינתא איהי מצות העמדת מלכא, הה״ד שום תשים עליך מלך. וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא, לית מלכא, ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש, אתמר ביה שום תשים עליך מלך, למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים. דלית מלך בלא מלכות.

פירוש מעלות הסולם

תפב) ועוד שכינתא איהי וכו׳: ועוד מתקוני השכינה, היא המצוה להעמיד עליו מלך, זהו שכתוב, שום תשים עליך מלך. (עי׳ זהר קדושים אות נ״ח) וכביכול, כל זמן שאין השכינה שהיא המלכות במקומה אלא שהיא בגלות, אין הקב״ה נקרא מלך, כי אין גדולתו ומלכותו מתגלה אלא במלכות, זהר ויקרא (אות נ״ו - נ״ח) ומשום שהשכינה שהיא מלכות שורה על האדם, נאמר בו שום תשים עליך מלך. כי גם ז״א נמצא עמה בזווג פב״פ. כדי שיהיו כל ישראל בה בני מלכים, כי אין ז״א נקרא מלך, בלי זווגו עם המלכות.
פירוש: כי מלכות נקראת שכינה מבחינת הגילוי שאינה מסתלקת מאתנו, אפילו בזמן שאנו רחוקים ממנה, בסוד שאמרו חז״ל (מגילה כ״ט.) שבכל מקום שגלו שכינה עמהם. ומבחינה זו נקרא ז״א שוכן והנוקבא שהיא מלכות נקראת שכינה. וגילוי זו היא רק בזמן היות זו״ן פב״פ. והצדיקים שע״י מעשיהם הטובים גורמים אל הזווג הזה, זוכים שהארת הזווג תתפשט עד לעולם הזה, והם נעשים מרכבה אליה, אשר הארת הזווג שוכנת בהם. ואז ז״א הוא נקרא מלך, והנוקבא דז״א נקראת מלכות. וישראל נקראים בני מלכים שהם זו"ן.
וזה אומרו ועוד שכינתא איהי מצות העמדת מלכא, הה״ד שום תשים עליך מלך. וככיכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא, אלא שהיא בגלות בין הקליפות, לית מלכא, כי בעת שאין זווג זו״ן אין הארתם בעולמות, כמ״ש (בזהר ויקרא אות נ״ז) דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא וכו׳. ובגין דשכינתא דאיהי מלכות על בר נש, דהיינו שגורם במעשיו הטובים לגילוי השכינה השורה עמו תמיד ומגינה עליו תמיד, אתמר ביה שום תשים עליך מלך, היינו שזוכה להארת הזווג הבאה ע״י זו"ן יחד, המתפשטת אל הצדיק הגורם במעשיו לזווג את זו״ן ולייחד קב״ה ושכינתיה, למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים, דלית מלך בלא מלכות. כי נודע שז״א שנקרא הוי״ה הוא תמיד באורות מכוסים מחכמה, וכשהוא בזווג עם המלכות אז הוא ממשיך חכמה בשביל המלכות, ויש לו ג״כ ג״ר ונתגלה בשם מלך כי החכמה נגלית אלא במלכות לבדה. ולכן לית מלך בלי מלכות.